הדלפה בלתי נסלחת - כללי (original) (raw)
מיקומך באתר
הדלפה בלתי נסלחת
דמוקרטיה שאינה נלחמת כראוי במדליפים מסכנת את עצם קיומה
מאת אמנון סטרשנוב
28 בינואר 2003
בשבוע שעבר קיבל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שתי החלטות חשובות ועקרוניות, הקשורות ליחסים הסבוכים והעדינים בין ממשל לתקשורת במדינת ישראל. האחת, לחקור את עיתונאי "הארץ" ברוך קרא תחת אזהרה בחשד שהפר הוראה כלשהי שניתנה לו על ידי עובדת בכירה במשרד המשפטים שלא לפרסם את המסמך שברשותו, שכן הדבר עלול "לחבל בחקירה".
החלטה זו של היועץ היתה מיותרת ובלתי מוצדקת בעיני, כמו בעיני רבים. מותר להעריך כאן כי ספק רב אם העיתונאי עבר עבירה כלשהי - בהעדר צו איסור פרסום שהוצא על ידי בית המשפט - וכי ממילא לא יאונה לו כל רע והוא לא יועמד לדין.
ההחלטה השנייה שהתקבלה על ידי היועץ המשפטי - והיא החשובה והמרכזית בעיני - היתה לחקור את הדלפת המסמך לתקשורת ומשאותרה הפרקליטה המדליפה - להוקיעה ברבים. משום מה - ואולי בשל ההחלטה הראשונה, השגויה, של היועץ - יצא קצפה של התקשורת גם בגין החלטה זו, ועל כך יש לתמוה. אין ספק כי מעמדה של התקשורת בכל הנוגע להדלפות הוא מעמד של "צד מעוניין" הניזון מההדלפות, נהנה מהן ויש לו אינטרס מובהק לטפח אותן ולהגן עליהן. בכך נגועה התקשורת, מלכתחילה, בניגוד אינטרסים מובהק בבואה לעסוק בסוגיה זו. לא בכדי קובע עורך עיתון "הארץ", חנוך מרמרי, במאמרו "דמוקרטיה נסוגה" ("הארץ", 24.1), כי "אין להשתומם על שמערכות השלטון רודפות את המדליפים מתוכן...".
מעניין כיצד היה נוהג עורך עיתון "הארץ" (או כל עיתון אחר), אם היה מתברר לו, שעיתונאי המועסק בעיתונו החליט להדליף ידיעה בלעדית דווקא לעיתון המתחרה (נניח, משום שתפוצתו רבה יותר) מתוך הסתמכות על "נימוקים אידיאולוגיים" של "זכות הציבור לדעת", שלפיהם מוטב שציבור רב יותר הקורא את העיתון המתחרה ייהנה מזכות זאת?
כלום לא היה עורך העיתון מפסיק מיידית את עבודתו של אותו עיתונאי מדליף בעיתון? האם גם אז היתה עומדת לעיתונאי שסרח טענת "ההגנה מן הצדק", שאותה התגייס הפרשן המשפטי של "הארץ" להעלות בזכותה של הפרקליטה המדליפה? ("הארץ", 24.1).
מקוממת במיוחד ההשוואה שמנסים לעשות בין הדלפת המסמך מחקירת שרון-קרן לבין הדלפות אחרות; למשל, הדלפת "גרון עמוק" בפרשת ווטרגייט והדלפת קיומו של חשבון הדולרים של משפחת רבין בארה"ב. בשני המקרים האחרונים הודלפו פרטים על אירוע או אירועים שלא נחקרו כלל באותה שעה, בניגוד לפרשה שלפנינו. במקרה של חשבון הדולרים לפחות, המקרה דווח על ידי אזרח פרטי שדבר החשבון נודע לו באקראי, ולא על ידי עובד ציבור שהמסמך הגיע אליו בתוקף תפקידו ועבודתו ואשר חב חובת אמונים הן למעסיקיו והן לציבור בכללותו.
לא יעלה על הדעת להתעלם או להתייחס בסלחנות למעשה הדלפה כה חמור מצד פרקליטה במהלך חקירה רגישה הנמצאת העיצומה, תוך כדי פגיעה קשה באמון שהציבור רוחש לפרקליטות ולעובדיה הנאמנים והמסורים. זאת התנהגות פסולה מבחינה אתית ועבריינית מבחינה משפטית, וכל הצטעצעות מילולית או התפלפלות משפטית לא יכסו עליה.
עורך "הארץ" מגיע במאמרו למסקנה, ולפיה "דמוקרטיה שנפרעת ממדליפיה ומעיתונאיה היא דמוקרטיה נסוגה". על כך מבקש אני לחלוק. כשם שזכותה המלאה של העיתונות להגן על מדליפיה ומקורותיה, כך מחובתה של הרשות למנוע את ההדלפות ולהעניש את המדליפים הפוגעים בעבודה השוטפת והחיונית וחותרים תחת אושיות המינהל התקין.
יוער כאן, כי מעמדו של העיתונאי שונה בתכלית ממע-מדו של המדליף, ואין לכרוך את השניים בכפיפה אחת, כפי שעשה מרמרי במאמרו. חוששני, כי דמוקרטיה שאינה נלחמת כראוי במדליפים (להבדיל מעיתונאים) היא היא שתהפוך עד מהרה ל"דמוקרטיה נסוגה", שלא לומר לאנרכיה מתקדמת.
הכותב הוא שופט מחוזי בדימוס
על סדר היום
משבר העקורים מחריף את המתחים בלבנון ומעורר חשש למלחמת אזרחים
שב"כ: שתי פצצות תאורה נורו ליד בית נתניהו בקיסריה ונחתו בחצר
העליון האריך ביממה את מעצר פלדשטיין והחשוד הנוסף בהדלפת המסמכיםהעליון האריך ביממה את מעצר דובר רה"מ ומשרת המילואים החשודים בהדלפת מידע מסווג מלשכת נתניהו
בית המשפט מתח ביקורת על הזמן שלקח למשטרה לחקור את יונתן אוריך
