בג"ץ פסל את שאלה 67 - כללי (original) (raw)
מיקומך באתר
התערבות בג"ץ בפעילותן של רשויות אחרות במדינה ובהחלטותיהן רחבה מדי
מאת אמנון סטרשנוב
03 באפריל 2003
בשנים האחרונות הורגלנו להתערבות יתירה ואינטנסיווית למדי של בית המשפט הגבוה לצדק בפעילותן ובהחלטותיהן של הרשויות השונות במדינת ישראל - מינהליות ומשפטיות כאחד. גם מי שהורגל בהתערבות רחבה כזאת אינו יכול להתעלם, או אף להתרעם, מכמה החלטות שניתנו באחרונה ושבהן היתה התערבות בג"ץ בוטה וקיצונית למדי. זאת דווקא בשאלות שוליות ואזוטריות, שספק רב אם הצדיקו את התערבותה של הערכאה השיפוטית העליונה, ומכל מקום לא זכורה התערבות כזאת בעבר.
כך, בבג"ץ 6009/94 סבר השופט אליהו מצא (בדעת מיעוט) כי יש להורות לתובע הצבאי הראשי לערער על גזר הדין של הערכאה הנמוכה בפרשת צאלים ב', שכן ההחלטה שלא להגיש ערעור היא "החלטה בלתי סבירה בעליל".
כך, בבג"ץ 4869/01 החליטו אמנם שופטי בג"ץ שלא להתערב בהחלטת הפרקליט הצבאי הראשי לבטל כתב אישום נגד קצין בדרגת רס"ן המשרת בחיל הים, אך עם זאת הורו להמשיך בהליכים המשפטיים נגד הקצין, בגין עבירה של התנהגות בלתי הולמת - עבירה שזכרה לא בא כלל בכתב האישום המקורי. זאת משום שלתביעה הצבאית היה ספק של ממש אם עבירה זו כלל נעברה על ידי הקצין.
ולאחרונה - בבג"ץ 10455/02, אמיר ואחרים נגד לשכת עורכי הדין בישראל - לא היסס בג"ץ (בדעת רוב השופטים מצא ודורנר) לפסול את שאלה מספר 65 בבחינות לשכת עורכי הדין, בטענה שזו חרגה מגדר נושאי בחינות הלשכה כפי שנקבעו בתקנות.
בכך סטה בית המשפט העליון סטייה של ממש מנוהגו הקבוע, עד כה, שלא להתערב בשיקול דעתם של הגורמים הממונים על עריכת בחינות מקצועיות בתחומים השונים. בצדק רב קבע שופט המיעוט, יצחק אנגלרד, כי אינו רואה "כל מקום להתערבות בית משפט זה בנקודה זו בהעמידו, כביכול, את שיקול דעתו המקצועי תחת זה של הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין".
גישת רוב השופטים בפרשה זו, כמו בתיקים רבים אחרים, מעידה על מעורבות יתר - בלתי ראויה ובלתי רצויה - בפעילותן של רשויות אחרות במדינה, הפועלות על פי שיקול דעתן ובהתאם לאמות מידה סבירות. שופטי הבג"ץ חוזרים וכותבים כי אין הם ממירים את שיקול דעתם בשיקול דעתה של הרשות המחליטה; כי אין הם לא רמטכ"ל על, לא שר ביטחון על, לא מפקח על התעבורה על, ואף לא מנכ"ל משרד על.
חוששני כי אלה דברים מהפה ולחוץ. בפועל אכן ממיר בית המשפט לעתים תכופות, תכופות מדי, את שיקול דעתו בשיקול דעת הגורם המחליט, כשהוא נזקק שוב ושוב לנימוק כבד המשקל של "חוסר סבירות קיצוני".
על כך כבר עמד השופט מישאל חשין, בדברי הביקורת שהשמיע על פסקי דין של בית המשפט העליון שהפכו שתיים מהחלטותיו בהיותו יו"ר ועדת הבחירות: "אינני מסכים לפסק הדין מבחינת ההתערבות. נניח ששלושת השופטים חשבו אחרת ממני, האם החלטתי היתה עד כדי כך אבסורדית שהיה מקום להפוך אותה? עם כל הכבוד, זה לא מקובל עלי".
גם אם עקרון הפרדת הרשויות, שעליו התחנכנו כולנו, חלף מן העולם (לפחות בעיני חלק משופטי בית המשפט העליון), מן הראוי שבית המשפט יגביל את עצמו ויעסוק באותם עניינים מהותיים וחשובים שהם בעלי עניין ציבורי וחשיבות עקרונית מהמעלה הראשונה - וכאלה אינם חסרים במקומותינו (גיוס בחורי הישיבות, זכויות תושבי השטחים, סרבנות גיוס מטעמי מצפון). זאת במקום ההתעסקות החוזרת בנושאים שוליים, בחינת "זוטי דברים" של ממש, שיותר משהיא פוגעת בכבוד הגורם המבוקר או המפוקח, אין היא מוסיפה דבר לכבודו של בית המשפט עצמו בשבתו כערכאת השיפוט העליונה במדינה.
שמא יש מקום לשוב ולהאזין לפסיקתו של הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, כי "לא הכל שפיט", ולשוב להלך בתלם שהתווה.
הכותב הוא שופט מחוזי בדימוס
על סדר היום
מות "אדון ההתנגדות" יטלטל דורות שלמים בעולם הערבי
11 יום בביירות: ממתקפת הביפרים ועד ההתנקשות בנסראללה
הדיל של דרעי וסמוטריץ' יעמוד למבחן היום בבחירות לתפקידי הרבנים הראשיים
סמיר אעמר הגניב פועלים לישראל, ונורה למוות במארב
