אפיסטמה - האנציקלופדיה של הרעיונות (original) (raw)

משטר המשמעות אשר מכונן את השיח שמייצר את המדע של התקופה ואת השיטות הפורמליות השולטות בה. האפיסטמה מבטאת את אופני ההבניה האידאולוגיים הקודמים לידע האובייקטיבי של התקופה: כוחות שמחוללים ומכוונים את תנאי ההכרה, את האפיסטמולוגיה שלה. מונח המזוהה עם הגותו המוקדמת של מישל פוקו (Foucault).

האפיסטמה היא מונח המציין ייצוג ספציפי, דינמי ומשתנה של ידע לאורך ההיסטוריה (ע"ע היסטוריציזם חדש). המונח מופיע אצל מישל פוקו ב_הארכיאולוגיה של הידע_ (פוקו, [1969] 2005), שם הוא מציין מערכת כוללת של יחסים היוצרים את אחדותה של תקופה.

תורת האפיסטמות של פוקו מערערת על מודל של ידע ליניארי וסיבתי ויוצרת פרגמנטציה של הרצף ההיסטורי: ההיסטוריה נחשפת כמערכת של מוטציות וזעזועים במעבר מאפיסטמה לאפיסטמה. הידע נחשף כמערכת דינמית של שינויים העוברים תהליך מתמיד של היסטוריזציה (Historicity). כדי להדגים תפיסה זו אפשר להביא את דיונו של פוקו ב_המילים והדברים_ (Foucault, [1966] 1970). פוקו מצביע על ראשית המודרניות (המאה ה-17) כתקופה שבה הרצון לסדר, למיון, לקִטלוג של הניסיון האנושי מגיע לידי הבשלה בשטחים מגוונים. לתפיסתו, האפיסטמה של ה"סדר" מתארת את הידע שנצבר באמצעות משטר הייצוג המתאפיין ב"רצון לסדר" (ע"ע כוח, כוח-ידע) (Foucault, 1989). אפיסטמה זו עומדת ביסוד כמיהתה של התקופה לשפה אוניברסלית שתייצג באופן רציונלי, ניתן לשליטה, את מורכבותו של הניסיון האנושי (לוי, 1976: 178-143).

◄ מקורות

לוי, ז' 1976: סטרוקטורליזם, בין מתודה לתמונת עולם, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 178-143.

פוקו, מ' [1969] 2005: הארכיאולוגיה של הידע, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.