אתגר הקבלה ללימודי רפואה בישראל (original) (raw)

מסלול לימודי הרפואה נחשב כיעד נכסף בעבור צעירים איכותיים רבים, הדורש הקרבה אישית עילאית מכל אזרח וחייל משוחרר ההופך לסטודנט, מתמחה ורופא בארץ, בהיותו מסלול חיים המגלם שליחות ומחויבות עמוקה כלפי החברה בישראל.
בימים אלו מתבשרים המועמדים ללימודי רפואה בדבר קבלתם או דחייתם על ידי בתי הספר לרפואה בארץ. במידה ויידחו יאלצו הם לשקול את צעדיהם בהמשך הדרך, בין אם בניסיונות חוזרים ללמוד באוניברסיטאות בישראל או בחו"ל בשנים הקרובות.
מספר הסטודנטים החדשים לרפואה שהחלו את לימודיהם בארץ בשנת 2020 עמד על 825. על פי הערכות משרד הבריאות יישאר מספר זה יציב בשנים הקרובות, אלא אם יחול שינוי מהותי בתחום, מכיוון שבתנאים הנוכחיים הגידול האפשרי בפקולטות הקיימות וכן בשדות הקליניים בבתי החולים- קרוב למיצוי.

אתגרי הקבלה והגדרת הבעיות

למצער, רבים וטובים מהחפצים ללמוד רפואה בישראל נדחים בשל אי עמידתם במדדי הסף הגבוהים ולאחר מספר ניסיונות חוזרים ונשנים לשפר את הציונים ולהתקבל, בוחרים הם לנטוש את המקצוע או לחילופין ללמוד בחו"ל.
כך לדוגמא, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצא שבשנת תשע"ז (2016/17) נרשמו בעדיפות ראשונה 2,110 מועמדים ללימודי רפואה כללית, ורק -28.6% מהם קיבלו תשובה חיובית.
בשנים 2017-2012, על כל ישראלי שקיבל בישראל תואר ברפואה כללית היו בממוצע כ-1.5 ישראלים שקיבלו תואר זה בחו"ל ולאחר מכן קיבלו רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

בשנת 2017 ממוצע הפסיכומטרי של הסטודנטים שניסו, אך לא התקבלו לבתי הספר לרפואה בארץ עמד על 711 נקודות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ללימודי רפואה באוניברסיטאות בשנים תש"ס (1999/00) תשע"ז (2016/17) ממוצע הפסיכומטרי של סטודנטים שכן התקבלו ללימודי רפואה היה 735 נקודות.

היקף הלומדים רפואה בחו"ל גובר משנה לשנה בעשור האחרון, עת תנאי הקבלה ללימודי רפואה בארץ מאמירים ונפתחות אפשרויות חדשות באירופה. כיום כשישה מכל עשרה רופאים חדשים, 57.8% מכלל הרופאים המועסקים בישראל קיבלו את הכשרתם בחו"ל – זהו הנתון הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD נכון ל- 2017 בו הממוצע עומד על 19.1%. לשם השוואה, באירלנד מדובר על 42.3% מכלל הרופאים שהוכשרו מחוץ לגבולות המדינה, בגרמניה על 11.9% באסטוניה על 3.5% ובאיטליה על 0.8% בלבד.

מקור: OECD STATS

בראיון לגלובס שפורסם ביולי 2019, אמר פרופ' שאול יציב, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים כי "יש אלפי ישראלים שלומדים בבתי ספר לרפואה בחו"ל, רבים מהם ברמה יחסית נמוכה. רק במזרח אירופה מדובר ב־4,000 סטודנטים לפחות, המשימה הלאומית שלנו היא לשמור על הרמה הגבוהה של הרפואה כאן".

למרות דברים אלו, ממשיכה נהירת סטודנטים ישראלים לאוניברסיטאות בחו"ל במטרה להגשים את החלום והשליחות להיות רופאים משום ש"יש סטודנטים נהדרים שלא הצליחו להתקבל ללימודי רפואה אפילו עם פסיכומטרי של 750, ויש אחרים שלא השקיעו בלימודים בתיכון, אז אין להם בגרות טובה, אבל הם מבריקים", הסביר באותה כתבה פרופ' שי אשכנזי, דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל ולשעבר איש סגל בפקולטה בתל אביב.

העובדה שכיום קרוב ל- 600 צעירים נוסעים מדי שנה ללמוד רפואה בחו"ל ומשלמים עשרות אלפי יורו בשנה – זהו חוסר צדק חברתי משווע. לתופעה זו יש להוסיף את העובדה שכשליש מהסטודנטים לרפואה נשארים בחו"ל ולא חוזרים ארצה, "גם זו בעיה" כפי שהטיב להגדיר פרופ' אשכנזי. ל"בעיה" כאובה זו יש להוסיף את סכנת ההתבוללות מחד והאנטישמיות מאידך, אליה חשופים הסטודנטים הצעירים בשנות הלימודים המעצבות בחייהם.

לאחרונה נחשפתי לסיפורם של מספר צעירים משוחררים, אותם נהוג לכנות "מלח הארץ", אשר קבלתם ללימודי רפואה בישראל נדחתה ועתה נאלצים הם לעזוב את הארץ והמשפחה, רק בכדי להגשים בבוא העת את חלומם להיות רופאים, כאן במדינתנו המופלאה.
פגשתי קצין משוחרר ששירת בצה"ל עד לאחרונה ואף זכה לאות הצטיינות ביחידה מובחרת בה שירת במשך חמש שנים. בחור צעיר שלמד בבית ספר מהמעולה שבמעולים עם בגרות הנושקת לממוצע 120 ופסיכומטרי 710, שתרם לקהילה במשך שנים טרם גיוסו לצבא- אך בארצנו החביבה אינו ראוי להתקבל ללימודי רפואה, מפאת אי עמידה בתנאי הסף שהכתיבה תוצאת הפסיכומטרי לבדה.

פגשתי חיילת משוחררת מיישוב בעוטף עזה ששירתה ביחידת עילית מסווגת בצבא. בדומה לאחיה הבוגר, לוחם משוחרר מיחידה מובחרת. אותה בחורה צעירה נאלצה אף היא לטוס ללימודי רפואה באירופה בעקבות אחיה ולכלות את מיטב משאבי המשפחה הציונית, כדי להגשים חלום ציוני לא פחות – להיות רופאים במדינת ישראל.

טובים היו הם לשרתה ולהילחם למענה בצבא, לחזור ולהיות בה רופאים אך למצער בתווך לא נמצאו ראויים להישאר בארץ וללמוד בה

רבים ממיטב בנינו ובנותינו שגדלו והתחנכו על ערכי הציונות, התרומה, הנתינה ואהבת המולדת, ששירתו שנים בצבא במיטב היחידות ובתפקידים תובעניים כפיקוד וקצונה, נאלצים עם שחרורם לצאת לגלות בעל כורחם מהמדינה לארצות ניכר, להתנתק ממשפחתם וסביבתם התומכת והקרובה, כדי להגשים את היעד והחלום הבא – לימודי רפואה בכוונה לחזור ארצה בלי נדר, "בשאיפה" לשרת בבוא העת כרופאים מן המניין את כל שכבות החברה במדינה.

טובים היו הם לשרתה ולהילחם למענה בצבא, לחזור ולהיות בה רופאים אך למצער בתווך לא נמצאו ראויים להישאר בארץ וללמוד בה כסטודנטים חרוצים.

לאור ניסיונם ומאבקם של רבים מהצעירים להתקבל ללימודי רפואה בארץ ללא הועיל, ניראה כאילו המדינה שזקוקה נואשות לרופאים טובים ומסורים, מעדיפה לקבלם מן המוכן ועל חשבון רישוש משפחתם, במקום להקים מוסדות לימוד נוספים ו/או להגדיל את מכסות הלומדים על מנת לאפשר את קבלתם של רבים וטובים לא פחות בהכרח, ללימודים בישראל.

כנראה שהשיטה בישראל היא לקבל רופאים "אינסטנט" מחו"ל, בלי להשקיע בתשתיות, להגדיל מכסות לומדים, לחשוב מחוץ לקופסא ולשנות את השיטה, כמו גם להיטיב את תנאי המתמחים ולעדכן תקנים, בכדי להשלים פערי צורך ואיוש ברופאים.

אילולא כן, כיצד מוסברת התופעה בגינה צעירים רבים את הארץ עוזבים לאחר ניסיונות מרובים לשפר ציונים ולעמוד בסף דרישות הקבלה הארכאיות והמוגזמות ללימודי רפואה הנהוגות באוניברסיטאות בארץ מזה שנים. דרישות שבמצב הנוכחי בארץ, כמו גם במיטב אזרחנו הצעירים והמועילים לחברה, אינן מתחשבות, לא מותאמות ובהן אף מצוי פגם ערכי לכאורה, המקנה העדפה מתקנת לאזרחים על בסיס מדדים שונים ולא תמיד ברורים או ראויים.

האבסורד, החוצפה ועזות המצח של מוסדות המדינה כלפי אזרחיה הנאמנים, רק מתגברת נוכח העובדה כי רבים מאותם סטודנטים נחושים, שלא נטשו את המקצוע בגין מסלול התלאות שחוו, שבים ארצה להתמחות ולעבודה סדירה בתנאים לא נאותים, גם אם לתקופת מה בטרם יהגרו לחו"ל בה נוכחו כבר שתנאיהם כרופאים יהיו משופרים מכפי המקובל כאן.

לסוגיית תנאי הקבלה והלימודים בחו"ל משמעויות סוציו – אקונומיות נרחבות על הסטודנטים המיועדים, משפחותיהם וסביבתם הקרובה כאחד.

מועמדים שנדחו נאלצים לשפר את ציוניהם בהתאם ולהתמודד שוב ושוב נוכח הסף המאמיר. לחילופין יכולים הם לוותר על הקבלה ללימודים בארץ ולנסות להתקבל באחת האוניברסיטאות בחו"ל.

השיטה בישראל היא לקבל רופאים "אינסטנט" מחו"ל, בלי להשקיע בתשתיות, להגדיל מכסות לומדים

המשמעויות לעזיבת הצעירים ללימודי רפואה בחו"ל כוללות את חמשת הסעיפים המרכזיים הבאים:
ניתוק מהסביבה המשפחתית התומכת – זאת לאחר פרק שירות צבאי וחזרה למעגל החיים האזרחי על הכל המשתמע מהדבר.
ניתוק מהסביבה המשפחתית הנתמכת – לעתים המשפחה זקוקה לנוכחות הבן או הבת בקרבתם לאור צרכים פיזיים ורגשיים הנובעים ממצב משפחתי ובריאותי מורכב כשכול, נכות וכיו"ב.
ניתוק מהמעגלים החברתיים – לכך השפעות רבות על האפשרויות להקמת תא משפחתי יציב בארץ תו"כ הלימודים, מניעת התבוללות, תמיכה חברתית קרובה, תעסוקת בני/ בנות זוג, שמירת המסורת וכיו"ב.
פגיעה כלכלית במשפחה ובמדינה – עלות הלימודים הישירה והעקיפה בחו"ל עומדת על ממוצע של בין 400 ל- 500 אלף ₪ המתורגמים למטבע חוץ ומשולמים ברובם בחו"ל.
הפסד הון אנושי ותרומה לחברה – מדובר בוויתור על אנשי מילואים מוכשרים בעלי אופק פיתוח ויכולות נצברות היורדות לטמיון. זאת נוכח הפגיעה בזמינות ובכשירות הסטודנטים השוהים בחו"ל לשרות ביחידות המילואים אליהן הוכשרו ויועדו מלכתחילה.

בניין בית הספר לרפואה על שם סאקלר, אוניברסיטת תל אביב (צילום: מיכאלי)

הצעות מתבקשות

אינני מבקש חס וחלילה להנמיך את סף ותנאי הקבלה ללימודי רפואה בארץ ללא הכר, אלא לבצע התאמות בהליך המיון באופן המתחשב במדדים נוספים. מדדים שאינם נבחנים כלל בבחינה הפסיכומטרית ובממוצע מבחני הבגרות, כך שיקנו למועמדים ללימודי רפואה בפרט ולימודים נבחרים ומבוקשים אחרים ככלל, נקודות זכות מצטברות המתווספות לציון הסכם המהווה סף כניסה ללימודים.
על פי הצעתי יש להתחשב במספר תחומים המזכים בנקודות זכות במשקלות שונים במסגרת עקרון ההעדפה המתקנת כאמור:

תרומה ומעורבות חברתית – האם המועמד היה פעיל חברתי בתנועות הנוער ונשא בתפקידי הדרכה בכירים ואחראיים, האם התנדב בשנת שירות, האם עבר קורסי עזרה ראשונה והתנדב במד"א וכיו"ב.
שירותו הצבאי / שירות לאומי של המועמד – האם המועמד שירת שירות מלא וללא רבב, האם שירת שירות משמעותי ביחידות מבצעיות, האם היה בתפקידי פיקוד וקצונה, האם חתם קבע וכמה זמן (סוגיה בעלת השפעה מכרעת על היכולת להתמודד שוב ושוב על קבלה ללימודי רפואה).
מצב משפחתי – האם מדובר בבן למשפחה שכולה או בן למשפחת נכה צה"ל- הרי עזיבתו של כל בן משפחה לחו"ל הינה מורכבת ומאתגרת, אך במשפחות אלו – המורכבות והרגישות רבים אף יותר.

הצעה זו נדרשת להישקל לצד הצעות אחרות שהוצגו בעבר וחלקן מיושם חלקית בארץ ובחו"ל, אך טרם הוחלט בעניין החלתן והרחבתן לכלל הפקולטות לרפואה מסיבות שונות.

כך למשל, ישנה המלצה להרחבת מסלולי הלימוד הארבע שנתיים, בהם סטודנטים מוכיחים את קבילותם האקדמית ומידת התאמתם ללימודי רפואה בתום לימודיהם לתארים ראשונים בתחומי המדעים בעיקר (ביולוגיה, כימיה, פיזיולוגיה וכיו"ב), ללא צורך בעמידה בתנאי סף, בדומה למסלול המקובל בארה"ב. הצעה זו זכתה לתמיכה של פרופסורים מכובדים כדיקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן, פרופ' קרל סקורצקי ופרופ' רבקה כרמי, הנשיאה לשעבר של אוניברסיטת בן גוריון בנגב והדיקנית לשעבר של הפקולטה למדעי הבריאות.

הצעה אחרת שפורסמה בשנת 2018, אותה הגו ד"ר ערן הלפרן, יו"ר איגוד מנהלי בתי החולים ופרופ' שמעון מרום, נציג פורום דיקני הפקולטות לרפואה, הציעה לבטל את תכניות הלימודים ברפואה המיועדות לכ-130 סטודנטים מחו"ל המהווים כ-15% מכלל הסטודנטים לרפואה, בכדי שתשתיות הלימוד שלהן יוקצו לסטודנטים ישראלים. אם תרצו- "עניי עירך קודמים" – דבר שיאפשר לישראלים שנאלצו ללמוד בחו"ל, להתקבל למוסדות הלימוד בארץ על סמך נתוניהם.

הצעה נוספת שטרם יושמה גרסה שיש להגדיל את מספר הסטודנטים בארץ באמצעות פתיחת שדות קליניים בקהילה. מדובר על העברת 25% מהשדות הקליניים שהיו נהוגים בעבור הסטודנטים לרפואה בבתי החולים לקהילה. באופן זה תתאפשר הגדלה משמעותית של מספר הסטודנטים המתקבלים ללימודי רפואה שיתחלקו בין שתי מגמות לימוד והסמכה, במקום אחת הנהוגה כיום: "מגמת בית החולים" ו"מגמת רפואה בקהילה".

הצעה זו לצד הגדלת מכסת הלומדים רפואה בישראל כך שתעמוד על כ-1500 סטודנטים בממוצע שיחלו לימודיהם בכל שנה, תאפשר מענה טוב יותר לצרכי המדינה והחברה בישראל בשנים הבאות, לצד מתן האפשרות לסטודנטים ללמוד ולחיות בארץ. להגדלת מכסת הלומדים השפעה על יחס מספר הרופאים לאלף נפש שצריך לעמוד על-3.3-3.5 עד לשנת 2040 בהתאם לסוגיות דמוגרפיות, קצב הזדקנות האוכלוסייה ובהלימה למספר הרופאים לאלף נפש המתוקננת בממוצע מדינות ה-OECD.

מקור: OEDC, משרד הבריאות, עיבוד המועצה הלאומית לכלכלה

סיכום

תהליך המיונים ללימודי הרפואה בארץ, המציב רף דרישות גבוה ביותר המקשה באופן חריג על הקבלה ללימודים- חייב להשתנות.
העוול הנגרם לאזרחים צעירים ראויים, חרוצים ונאמנים התורמים לחברה, בעלי כישורים, יכולות למידה ומוטיבציה רבה ללמוד רפואה, מתוך כוונה לחיות ולתרום לחברה בישראל – חייב להשתנות.

צרכיה של מדינת ישראל ברורים כיום יותר מאי פעם לאור "שנת הקורונה" החולפת. שנה בה נדרשה ואושרה תוספת תקנים מידית למערכת הרפואית, אך למעשה לא ניתן מענה מערכתי מלא ועמוק כמצופה בראייה מערכתית –אסטרטגית, מעין "אקמול לחולה סרטן" אם תרצו.

מנהל התכנון האסטרטגי במשרד הבריאות היטיב להסביר מסקנה זו במסמך המלצות שפורסם בפברואר 2021 בו נכתב: "מתן תקן אינו מייצר רופא חדש במערכת. מתן תקן הוא רק קצה המשפך שמכניס רופאים חדשים למערכת הבריאות. אם לא תיווצר הרחבה בתחילת המשפך, כלומר במספר הסטודנטים לרפואה (שם עיקר הקושי הוא בשלב הקליני, בו נדרשים לימודים בתוך בתי חולים), אזי מספר הרופאים יישאר זהה, גם אם מספר התקנים יגדל".

במדינת ישראל נדרשים יותר רופאים מוכשרים, שביכולתם לספק שירות מקצועי ואיכותי לציבור הרחב. קליטת יותר סטודנטים ללימודי רפואה באוניברסיטאות האיכותיות בארץ, על חשבון "דחיקתם" ללמודים בחו"ל, במוסדות טובים יותר או פחות, הינה צו השעה לשמירת רמתו הגבוהה של השירות הרפואי בארץ, לצד המחויבות העמוקה לאלו הרואים במקצוע הרפואה שליחות חברתית והמשך ישיר לתרומתם לחברה ולמדינה במסגרת שנת השירות, השירות הלאומי והצבא.

דחיקתם על ידי המערכת האקדמית הנוקשה, הבוחנת אותם על בעיקר על בסיס נתונים מספריים

ממשלת ישראל חייבת להתערב ולעצור בחקיקה ובהקצאת משאבים את דחיקתם של אותם צעירים איכותיים החפצים ללמוד רפואה אל מחוץ לגבולות המדינה.

דחיקתם על ידי המערכת האקדמית הנוקשה, הבוחנת אותם בעיקר על בסיס נתונים מספריים (בגרות ופסיכומטרי) שלא בהכרח משקפים רצון או יכולת, וגורמת להם לנטוש חלום או להגשימו בעמל וממון רב בחו"ל, למרות שתרמו למדינה את מיטב שנותיהם עד כה. שיטה זו חייבת להשתנות.

מערכת המיון המבחינה בין מועמדים ומעניקה הזדמנות ותנאים שווים גם לאוכלוסיות מיוחדות בהגדרה, הינה מקובלת וראויה. אך עם זאת נדרשת היא לתיקון ועדכון ערכי שיכיר גם במועמדים מקרב בני משפחות נכי צה"ל וחלליו הזקוקים לסיוע ותמיכה, כאוכלוסיות ייחודיות הזכאיות לאותה התחשבות בתנאי הקבלה.

נדרש ומתבקש לבצע העדפה מתקנת לצעירים שהקריבו ותרמו שנים יקרות למען המדינה כלוחמים, מפקדים וקצינים בשירות סדיר ובקבע. לרובם עוד נכונו שנות שירות רבות ומשמעותיות ביחידות המילואים, על כן מן הראוי להוקירם לא רק בסיסמאות ומילים יפות- אלא במעשים המכוונים לסייע בהתמודדות עם האתגרים החשובים של החיים.

חובתה של ממשלת ישראל, המועצה להשכלה גבוהה וכל אזרח ציוני במדינה, להכיר ולהוקיר באופן מעשי את אותם אזרחים צעירים על סמך פועלם ותרומתם לכלל, ולא רק על סמך רקעם החברתי – כלכלי, עדתם, דתם, מוצאם האתני ומינם, כפי שמקובל עד עתה.
חובתה של האקדמיה בישראל, הדוגלת בפתיחות מחשבתית, יצירתיות ושונות חברתית – לצאת מקיבעון מחשבתה התקוע בציון הפסיכומטרי וממוצע ציוני הבגרות מזה שנים ארוכות, ולמצוא את הדרך החכמה להשאיר את מיטב הנוער הערכי והציוני במדינה. הרי צעירים אלו הם הילדים שלנו והעתיד של כולנו, כאן בישראל.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: