Ori Levin | Tel Aviv University (original) (raw)
Uploads
Papers by Ori Levin
JCMS: Journal of Cinema and Media Studies, 2023
This article seeks to trace and describe the motivating force behind de-aging effects that rejuv... more This article seeks to trace and describe the motivating force behind de-aging
effects that rejuvenate actors and resurrect deceased stars. New techniques
are often fabricated in order to solve a problem or fulfill a wish. This article
uncovers the wish that lies at the root of de-aging
effects by exploring the
urge to wrestle with death and turn back time, not only in the films that use
these effects but also in the history of cinema and in film theory.
תקריב, 2022
ז'אן דילמן; משך; דחף המוות; התאבדות; לפוצץ את העיר; סיליבה פלאת'; שיטת סטניסלבסקי; רוח
גחליליות כתב עת לקולנוע וטלוויזיה , 2020
This two-part article discusses the video series Dress Rehearsal (Ori Levin, 2015). Dress Rehears... more This two-part article discusses the video series
Dress Rehearsal (Ori Levin, 2015). Dress Rehearsal
is composed of short videos that start from a still
image of a dead body – the artist's mother. Using
Augmented Reality, the viewer is invited to scan
the image, launch the video, and thus resurrect
the dead. Inspired by Trick Films from the early
days of cinema, these videos use reverse motion to
expose the making of the death scene, on which the
mother and daughter toil together. Using the work
as a point of departure, this paper links motherdaughter
issues (like 'the Dead Mother', 'abjection'
and 'matricide') to the 'birth' and 'death' of cinema.
גחליליות כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, 2018
לוין, אורי. "סרטי הסימפוניה העירונית: מקצבי הגלובוס". גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, עריכה: ... more לוין, אורי. "סרטי הסימפוניה העירונית: מקצבי הגלובוס". גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, עריכה: ענת זנגר וניר פרבר. 61-67. תל-אביב: רסלינג ואוניברסיטת תל-אביב, 2018.
המאמר בוחן את ממד הזמן בסרטי הסימפוניה העירונית ומציע כי סרטים אלו התמודדו עם עלייתה של תפישת זמן מודרנית, מופשטת ואובייקטיבית שמנתקת את ממד החוויה מן הזמן. סרטי הסימפוניה העירונית העמידו חלופה לזמן המודרני הממוסחר של התיעוש על ידי התעקשות על הזמן הקולנועי כזמן ריגוש וחוויה.
בנוסף, סרטי הסימפוניה העירונית מתפקדים בפני עצמם כקפסולת זמן שניתן להשתמש בה בכדי לזהות ולאבחן את האופן שבו הזמן נחווה בתקופה העכשווית. סרטי הסימפוניה העירונית התרכזו ביצירת מקצבים אופטיים מתוך אמונה כי פעולת הריתמוס על גוף הצופים מהווה בסיס ל"אספרנטו חזותי" שיאפשר לפנות לאנושות כולה. סרטי הסימפוניה העירונית מתייחסים לזמן, כמו לחלל העירוני, כאל ממד שיווני שאותו הכול חולקים. כך, סרטים אלו מדגישים את המחיר שאנו משלמים על ניתוק ממד הזמן מן הממדים הגופניים ומזכירים שתיתכן אלטרנטיבה לזמן השוק העולמי והניהול העצמי המתמיד.
The 1920s saw the worldwide creation of the ‘City Symphony Films,’ avant-garde montages of the da... more The 1920s saw the worldwide creation of the ‘City Symphony Films,’ avant-garde montages of the daily lives of cities. This study is grounded in the historical context of the modernisation of time, demonstrating how these films reflected and coped with the rise of an abstract and standardised conception of temporality.
Through the analysis of the historical reception of the films, I argue that they were perceived as offering an alternative to the precise and impersonal measure of the clock by using cinematic time as an experiential duration, set by the depicted action and the attempt to affect viewer’s emotions through their bodily sensations.
Watching these films today highlights the extent to which the processes of unification and standardisation have only intensified since, causing a rift between time and the human body. The antidote offered by these films, in the form of cinematic time as an experiential time that affects viewers through their bodies, is relevant today more than ever.
Among the historical writings that address the concept of ‘Visual Esperanto’, numerous texts have... more Among the historical writings that address the concept of ‘Visual Esperanto’, numerous texts have focused on Chaplin’s films and the character he portrayed: the tramp. The tramp has become emblematic of the international language of film. It maybe that this emblem’s ubiquity has lent it a commonsensical armor that has averted critical questions, as no research has focused on this central topic.
Yet the fact that the tramp has come to symbolize universality and the international language of film raises questions: Chaplin’s tramp has been repeatedly inked to migration and foreignness. Siegfried Kracauer, for example, regarded him as the personification of the outcast, the pariah. The image of the other, the stranger, is often used to delineate the social body from the outside, i.e. the group defines itself in contrast to the outcast. Therefore, the question arises as to how the character of the stranger helped define the boundaries of universality, not from without, but precisely from within? Through an examination of writings from the silent era and the years of transition to sound film, this paper will trace the paradox that lies at the heart of the concept of the universality of ‘Visual Esperanto’. An analysis of the tramp’s character traits against the backdrop of the formation of the Hollywood star system will shed new light on the deep connections between the esthetics of abstraction and the historical role of the masses at the beginning of the twentieth century.
Talks by Ori Levin
Tel Aviv International Documentary Film Festival, 2019
מוזה: כתב עת לתלמידי מחקר במדעי הרוח by Ori Levin
מוזה 4, 2022
כתב עת רב־תחומי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח מיסודו של בית ספר מנדל, האוניברסיטה העברית בירושלים
JCMS: Journal of Cinema and Media Studies, 2023
This article seeks to trace and describe the motivating force behind de-aging effects that rejuv... more This article seeks to trace and describe the motivating force behind de-aging
effects that rejuvenate actors and resurrect deceased stars. New techniques
are often fabricated in order to solve a problem or fulfill a wish. This article
uncovers the wish that lies at the root of de-aging
effects by exploring the
urge to wrestle with death and turn back time, not only in the films that use
these effects but also in the history of cinema and in film theory.
תקריב, 2022
ז'אן דילמן; משך; דחף המוות; התאבדות; לפוצץ את העיר; סיליבה פלאת'; שיטת סטניסלבסקי; רוח
גחליליות כתב עת לקולנוע וטלוויזיה , 2020
This two-part article discusses the video series Dress Rehearsal (Ori Levin, 2015). Dress Rehears... more This two-part article discusses the video series
Dress Rehearsal (Ori Levin, 2015). Dress Rehearsal
is composed of short videos that start from a still
image of a dead body – the artist's mother. Using
Augmented Reality, the viewer is invited to scan
the image, launch the video, and thus resurrect
the dead. Inspired by Trick Films from the early
days of cinema, these videos use reverse motion to
expose the making of the death scene, on which the
mother and daughter toil together. Using the work
as a point of departure, this paper links motherdaughter
issues (like 'the Dead Mother', 'abjection'
and 'matricide') to the 'birth' and 'death' of cinema.
גחליליות כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, 2018
לוין, אורי. "סרטי הסימפוניה העירונית: מקצבי הגלובוס". גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, עריכה: ... more לוין, אורי. "סרטי הסימפוניה העירונית: מקצבי הגלובוס". גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, עריכה: ענת זנגר וניר פרבר. 61-67. תל-אביב: רסלינג ואוניברסיטת תל-אביב, 2018.
המאמר בוחן את ממד הזמן בסרטי הסימפוניה העירונית ומציע כי סרטים אלו התמודדו עם עלייתה של תפישת זמן מודרנית, מופשטת ואובייקטיבית שמנתקת את ממד החוויה מן הזמן. סרטי הסימפוניה העירונית העמידו חלופה לזמן המודרני הממוסחר של התיעוש על ידי התעקשות על הזמן הקולנועי כזמן ריגוש וחוויה.
בנוסף, סרטי הסימפוניה העירונית מתפקדים בפני עצמם כקפסולת זמן שניתן להשתמש בה בכדי לזהות ולאבחן את האופן שבו הזמן נחווה בתקופה העכשווית. סרטי הסימפוניה העירונית התרכזו ביצירת מקצבים אופטיים מתוך אמונה כי פעולת הריתמוס על גוף הצופים מהווה בסיס ל"אספרנטו חזותי" שיאפשר לפנות לאנושות כולה. סרטי הסימפוניה העירונית מתייחסים לזמן, כמו לחלל העירוני, כאל ממד שיווני שאותו הכול חולקים. כך, סרטים אלו מדגישים את המחיר שאנו משלמים על ניתוק ממד הזמן מן הממדים הגופניים ומזכירים שתיתכן אלטרנטיבה לזמן השוק העולמי והניהול העצמי המתמיד.
The 1920s saw the worldwide creation of the ‘City Symphony Films,’ avant-garde montages of the da... more The 1920s saw the worldwide creation of the ‘City Symphony Films,’ avant-garde montages of the daily lives of cities. This study is grounded in the historical context of the modernisation of time, demonstrating how these films reflected and coped with the rise of an abstract and standardised conception of temporality.
Through the analysis of the historical reception of the films, I argue that they were perceived as offering an alternative to the precise and impersonal measure of the clock by using cinematic time as an experiential duration, set by the depicted action and the attempt to affect viewer’s emotions through their bodily sensations.
Watching these films today highlights the extent to which the processes of unification and standardisation have only intensified since, causing a rift between time and the human body. The antidote offered by these films, in the form of cinematic time as an experiential time that affects viewers through their bodies, is relevant today more than ever.
Among the historical writings that address the concept of ‘Visual Esperanto’, numerous texts have... more Among the historical writings that address the concept of ‘Visual Esperanto’, numerous texts have focused on Chaplin’s films and the character he portrayed: the tramp. The tramp has become emblematic of the international language of film. It maybe that this emblem’s ubiquity has lent it a commonsensical armor that has averted critical questions, as no research has focused on this central topic.
Yet the fact that the tramp has come to symbolize universality and the international language of film raises questions: Chaplin’s tramp has been repeatedly inked to migration and foreignness. Siegfried Kracauer, for example, regarded him as the personification of the outcast, the pariah. The image of the other, the stranger, is often used to delineate the social body from the outside, i.e. the group defines itself in contrast to the outcast. Therefore, the question arises as to how the character of the stranger helped define the boundaries of universality, not from without, but precisely from within? Through an examination of writings from the silent era and the years of transition to sound film, this paper will trace the paradox that lies at the heart of the concept of the universality of ‘Visual Esperanto’. An analysis of the tramp’s character traits against the backdrop of the formation of the Hollywood star system will shed new light on the deep connections between the esthetics of abstraction and the historical role of the masses at the beginning of the twentieth century.
Tel Aviv International Documentary Film Festival, 2019
מוזה 4, 2022
כתב עת רב־תחומי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח מיסודו של בית ספר מנדל, האוניברסיטה העברית בירושלים