אודות עמיר בניון (original) (raw)

עמיר בניון נולד בבאר שבע בכ"ג אלול התשל"ה (30.8.1975) לאסתר ומקסים בניון. עמיר הוא אוטודידקט במוסיקה ומעולם לא למד מוסיקה באופן קונבנציונלי. הוא גדל בבית בו המוסיקה תפסה מקום מרכזי (אביו נגן עוד ובמשך שנים ארוכות הופיע כנגן וזמר), ובמשך השנים נחשף לקשת רחבה מאוד של סגנונות מוסיקליים, החל ממוסיקה ערבית ומרוקאית, דרך מוסיקה ארץ ישראלית (מלחינים כמו רוזנבלום ושמר שאהובים עליו במיוחד), וכלה במוסיקה קלאסית מערבית.

עמיר החל לכתוב שירים בגיל צעיר מאוד, והמוסיקה הייתה הדבר המרכזי בחייו גם בשנים בהן התקשה לכפוף עצמו למסגרות מקובלות. עמיר התגייס לצבא אך שוחרר לאחר מספר ימים, כאשר רשויות הצבא גילו כי הוא סובל מהתמכרות לסמים. השחרור הכפוי מצה"ל היווה אכזבה כבדה וסוג של פעמון אזהרה, ובעקבותיו החל עמיר בתהליך גמילה מוצלח. עקב השחרור עמיר חזר לעבוד עם אביו בעבודות שיפוצים, והחל לחסוך כסף למה שברבות הימים יהיה לאלבומו הראשון והמצליח "רק את".

בשנת 1999 נוצר קשר בין עמיר ובין המפיק המוסיקלי נדב ביטון. עמיר נסע לתל אביב עם שלוש סקיצות שהקליט באולפן קטן בבאר שבע, והשמיע את החומר לביטון ולשותפו המקצועי שמוליק דניאל באולפני 'הוק'. בעקבות פגישה זו נוצר קשר עם מיכה שטרית, אז מנהל הלייבל 'תן.סי.די'. לאחר כמה חודשים רואה אור האלבום 'רק את' שנמכר עד היום בעשרות אלפי עותקים. בין שירי האלבום שיר הנושא 'רק את', 'כשאת עצובה', 'מורה לחיים' ו'יש לי חלום'.

במקביל לצאת האלבום החל עמיר להקליט אלבום שני, "אותו מקום אותה הרוח" שראה אור בשנת 2000.

את האלבום הפיק עמיר בעצמו, ואופיו היה שונה מהאלבום הראשון, כשה'קול' המוסיקלי הפרטי של עמיר חשוף יותר, ומבשר את הכיוונים המגוונים אליהם עתיד להגיע במהלך הקריירה שלו. השיר המזוהה ביותר עם האלבום הוא 'שמחות קטנות', עיבוד של מיכה שטרית לטקסט "עיגולי השמחה" של דסי רבינוביץ' ז"ל, נערה צעירה שנפטרה ממחלת הסרטן וריגשה מדינה שלמה באישיותה המאירה.

אלבומו השלישי של עמיר "שלכת" ביסס את מעמדו כיוצר מרכזי במוסיקה הישראלית, עם שירים כמו שיר הנושא ו"געגועים לדמיון". שנתיים לאחר מכן יצא האלבום הרביעי "ניצחת איתי הכל", בעקבותיו החל מסע הופעות מצליח שהיה נקודת מפנה מבחינת יחסיו של עמיר עם קהל מאזיניו.

בשנת 2005 הוציא גידי גוב את אלבומו "בקצה ההר". כמחצית מהשירים נכתבו על ידי עמיר, בשיתוף עם חברו אסף אטדגי. בין היתר כתב לאלבום את "מי תרצי" (שזכה להצלחה גדולה), "בקצה ההר", "בית ישן" ו"הליצן העצוב".

בפברואר 2006 הוציא עמיר את האלבום "הכל עד לכאן". האלבום יצא תחת הלייבל "נבל עשור", שהקים עמיר בעצמו. מתוך האלבום יצאו הסינגלים "הכל עד לכאן", "שיגרה" ו"עיניה". בשיר "נשמתי" שמופיע באלבום התארח הפסנתרן היהודי-אלג'יראי מוריס אל מדיוני. בנובמבר 2006 יצא עמיר עם המופע "הכל עד לכאן".

ביולי 2007 שחרר בניון אלבום נוסף, "אלוף בשחור (הרהורים)". אלבום זה מכיל יצירה מוזיקלית אחת בת כ-40 דקות.

באפריל 2008 שחרר בניון את הסינגל "עומד בשער", לקראת אלבומו השביעי שנקרא באותו שם. בהמשך יצאו הסינגלים "נדבר מחר" עם אבי עברי ו"דרך". באלבום עשרה שירים ובהם "לא כחול, לא לבן", שיר מחאה נגד התנהלות הממשלה המבוסס על שיר הילדים "כחול ולבן זה הצבע שלי". בפזמון כתב עמיר "זה לא כחול ולא לבן, זה לא הצבע שלי, לא צבעי אדמתי, לא דמותי. לא מזכיר לי את עצמי". לא היה זה השיר החברתי היחיד ששחרר בניון באותן שנים. קדמו לו "התקווה", "גבורה" (שהוקלט במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", על בסיס טקסט שכתב רס"ן רועי קליין ז"ל) ו"ריבונו של עולם".

באוגוסט 2009 השיק בניון את אלבום האוסף הראשון שלו, "שעה של אור". האלבום הכפול כלל שירים מכלל אלבומיו ומספר שירים שלא יצאו בתקליטים קודמים, דוגמת "בחייאת", "דוד מלכי", "עד דלא ידע" ועוד. ביום השקת האלבום, הופיע עמיר בבריכת הסולטן בירושלים, תחת הכותרת "עשור ליצירתו". בהופעה ניגנה תזמורת כלי קשת ביחד עם נגניו הקבועים. לקראת סוף אותה שנה זכה בניון במקום השני בפרויקט "פסקול העשור" (של ערוץ 24 וגלי צה"ל) בתואר "זמר העשור", ושירו "ניצחת איתי הכל" נבחר למקום השני במסגרת מצעד העשור. זמן קצר לאחר מכן הופיע בניון לראשונה בקיסריה.

השנים 2010-11 היו גדושות בפעילות עבור בניון. ב-2010 הוא שחרר את האלבום המשותף עם האמן יהודה מסס, "מחשבות". האלבום זכה לשבחים רבים, והעבודה עליו נערכה במשך חמש שנים. כמעט במקביל לצאת האלבום שחרר בניון, לקראת יום הזיכרון 2010, את השיר "אני אחיך", ובו יצא כנגד גורמים הפוגעים בצה"ל ובביטחון המדינה. השיר עורר סערה, וחלקים נרחבים בתקשורת ניסו לצייר זאת כאילו בניון תוקף את כל השמאל, למרות שבראיונות שונים הסביר שוב ושוב את עמדתו. זמן קצר לאחר מכן שחרר את "שיר ערש" ביחד עם 11 ח"כים ממפלגות קדימה, הליכוד וישראל ביתנו, כהוקרה לשייטת 13.

באוגוסט 2010 שחרר אלבום נוסף, "לדעת הכל", שמתוכו יצאו הסינגלים "חזון יחזקאל", "לדעת הכל" ו"הכי גבוה". האלבום הופץ בשלב הראשון באתר נבל עשור בלבד, וזכה לקידום באמצעות גלויות מוזיקליות שהועלו לאתר יוטיוב, ובהן סיפר בניון על כל שיר ושיר. בהמשך הודפס הדיסק גם במהדורה פיזית.

שנת 2011 עמדה בסימן כתיבה לאומנים אחרים (שיר לוי, מרגלית צנעני, גלי עטרי, ישי לוי, ריטה, מירי מסיקה, יהורם גאון ועוד) וכן בפעילות אינטרנטית ערה. במרץ של אותה שנה שחרר את השיר "סיפורו של אני אוהב אותך", בעקבות הדיון הציבורי בנושא המוזיקה הים תיכונית והתבטאויותיו של יהורם גאון בנושא. היתה זו יריית הפתיחה לשחרור שלל שירים לעמוד הפייסבוק הרשמי ("הכל חרטא", "רוץ, רבי שמעון", "פפארצי~תי" ועוד). בין לבין הוציא בניון גם את השיר "התנערי" (אותו הלחין למילותיו של משה קלוגהפט), לזכר בני משפחת פוגל שנרצחו באיתמר. עוד באותה שנה שחרר שני מיני-אלבומים במהדורות דיגיטליות בלבד: "Zini" ובו שירים בערבית וספרדית, המבוססים על טקסטים שנלקחו מספר קהלת, ו"המקלט" - מיני-אלבום עם סאונד אייטיז שהוקלט מספר שנים לפני כן ולא ראה אור עד אז.

בתחילת 2012 שחרר בניון את אלבום האולפן העשירי שלו (אם לא מחשיבים את האוסף) - "עץ על מים". כמחצית מהטקסטים של השירים נכתבו על ידי אשתו מרים, והאלבום זכה להצלחה רבה מיד עם צאתו. מתוכו שוחררו הסינגלים "עד מתי", "אם אשכחך אהובתי" ו"כמו תינוק".

במקביל לצאת הדיסק זכה בניון לפרס מפעל הפיס לאמנויות הבמה ע"ש לנדאו לשנת 2011.