"על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל", אורשת, י (תשפ"א), עמ' 231-213 (original) (raw)

2021, "על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל", אורשת, י (תשפ"א), עמ' 231-213

על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל - תקציר המאמר עוסק באחת מן השאלות היסודיות בפרשנות, שכבר נתנו את דעתם עליה רבים מן החוקרים. למעט מה שכתב בנידון יונה פרנקל, יש הסכמה רחבה בין החוקרים, שלחכמי המשנה והתלמוד לא הייתה הבחנה בין מתודת הפשט למתודת המדרש. חלק מן החוקרים (כמו לווה וקמין) התמקדו בחקר הטרמינולוגיה בספרות חז"ל ורצו להביא ממנה ראייה לשאלה הנדונה. באופן מיוחד התמקדו חלק מן המחקרים על הטרמין 'פשט' ונגזרותיו (למשל: ארנד והלבני), מתוך הנחה, שיש קשר בין המושג 'פשט' בימי הביניים לבין המושג 'פשט' בהקשריו המקוריים. מכאן רצו להסיק שההבחנה בין המתודות המוכרת לנו מימי הביניים לא קיימת בספרות חז"ל. יש לפחות שתי בעיות במחקר מסוג זה. האחת, השימוש במונח 'פשט' בספרות חז"ל לא קשור בהכרח לשימוש במונח זה בימי הביניים, וממילא גם לא להבחנה בין סוגי פרשנות. השנייה, והיא העיקרית, המונח 'פשט' כמונח פרשני מופיע בהקשרים אמוראיים ואילך, וממילא לא ניתן להסיק ממנו אודות ספרות חז"ל בכללה. מכל-מקום, קיומם של מונחים וביטויים המבטאים באופן ישיר תודעה פרשנית, כמו 'כשמועו', 'דיבר הכתוב בהווה', 'דיברה תורה כלשון בני אדם', מעידה כשלעצמה על מודעות לתהליך הפרשני, שהיא בסיס להבחנה בין המתודות. במרכז המאמר הוצגו מחלוקות בספרות חז"ל, שלצורך דיוננו כינינו אותן מחלוקות מתודיות, בהן מוצגת מחלוקת במתודה הפרשנית, העשויה להעיד על הבחנה בין המתודות הפרשניות. עקבות של מחלוקות כאלו ניתן לראות לא רק בספרות התנאים אלא גם בחיבורים מאוחרים יותר כמו בראשית רבה, מכל מקום ככל שהחיבור מאוחר יותר כך הן מתמעטות. לחיזוק מסקנתנו הצגנו דוגמאות נוספות של הבחנה בין מתודות פרשניות הן מספרות בית שני והן מפרשנות אבות הכנסייה. ולמרות שאין זיקה רחבה בין הקורפוסים הספרותיים הללו לספרות חז"ל, הדוגמאות הללו יכולות לחזק את היתכנותה של הבחנה כזו גם בין חכמי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד.