Yiddish Literature Research Papers - Academia.edu (original) (raw)

בשנת 1980 הוציאה לאור המשוררת היהודייה ראשל ופרינסקי
ידיש ראשל וועפרינסקי( אסופה ממכתביו של בן זוגה, אהובה,
המשורר מאני לייב (שם העט של מנחם בראהינסקי). האסופה ראתה
אור בהוצאת י.ל. פרץ בתל אביב, ואולם, חייהם המסקרנים של
השניים התנהלו כחצי מאה מוקדם יותר, מעבר לאוקיאנוס, בלואר
איסט סייד בניו יורק. העיר ניו יורק בין שתי מלחמות עולם הייתה
מרכז של תקווה לכמיליון וחצי מהגרים יהודים ממזרח אירופה
שנהרו אל שעריה בכדי להגשים את הפנטזיה האמריקאית; להמשיך
ולחבוק את זהותם היהודית בגאווה ולהנות מרוח החירות המאפשרת
פרנסה ויצירה. במסגרת מציאות הניגודים שאפיינה את התושבים
בבנייני המגורים המשותפים, הטנמנטס, אנוסים היו המהגרים
לחוות צפיפות ודחק, עוני וחולי, ואולם, לצד אלו פרחה גם תרבות
בתי הקפה, ערבי שירה וחגיגת מילייֶה ספרותי תוסס. כזה היה
מרחב מערכת היחסים שנרקמה בין המשורר מאני לייב לאהובתו,
המשוררת ראשל ופרינסקי, משנטשו השניים את משפחותיהם
האחרות כדי לחיות את חייהם יחד. בחירתם המודעת ללכת אחר ציווי הלב והתשוקה כמו גם
התמודדותם עם המחיר אותו גבתה בחירה זו, יצוקים אל שירתם
ההופכת רוויה במוטיבים ומטאפורות של תשוקה ואהבה, פחד וחרדה.
יצירתם של השניים מתמקדת, לעיתים באופן כמעט דיאלוגי, בהגשת
אינטרפרטציות פואטיות לתחושותיהם ובתמלול הרגש המתעורר
בדרך התלאות המשותפת.
מאמר זה בוחן כיצד נסיבות חיים וחוויות רגשיות מתורגמות לשירה,
ובתוך כך הופכות תיעוד מציאות אמיתית ומורכבת ברובד מדומיין.
כתיבת שירה המתקיימת בתוך זוגיות העוברת תקופות של חולי (מאני
לייב סבל כמחצית מחייו ממחלת השחפת) עוני ומחסור מאפשרת
בחינה מחודשת של מקומו של רגש החרדה בתוך התמודדות יומיומית
אותנטית ואמיתית ובדרך תרגומה ליצירה המשקפת את רוח התקופה
________________________________________________________________
In 1980, the Jewish poet Rochelle Weprinski published a collection of letters that her lover, the poet Mani Leib (pen name of Menachem Brahinsky), wrote to her. The I.L. Peretz Publishing House issued the collection in Tel Aviv; however, the couple's intriguing lives had taken place half a century earlier, across the ocean, in New York's Lower East Side. At the turn of the 20th century, New York City was a center of hope for over one million Jewish immigrants from Eastern Europe. They followed their hearts to pursue the American dream, wishing to embrace their Jewish identity, on the one hand, and to enjoy the spirit of freedom that enabled livelihood and creativity, on the other.
A reality of contradictions characterized the lives of the tenements' residents. Jewish immigrants experienced overcrowding, poverty, and illness, alongside the flourishing of literary cafes, poetry evenings, and thriving secular culture. After leaving their families, Mani Leib and Rochelle Weprinski forged their romantic liaison in this enlightened milieu. Their deliberate choice to follow their hearts' desires and consequences were all cast into their poetry, which became saturated with motifs and metaphors dealing with fear and anxiety. Both poets penned their intimate feelings as poetic interpretations of their lives, transcribing the emotion that arose through shared hardship.
This article examines how life circumstances and emotional experiences were translated into poetry, forming significant documentation of Jewish American immigrants' crude reality. Rochelle Weprinski and Mani Leib experienced harsh circumstances; they both went through periods of illness (Mani Leib suffered from tuberculosis), poverty, and deprivation, even homelessness at times. Their creative writing, constituting a fascinating dialogue, allows for a re-examination of poetic representations of anxiety within the context of their zeitgeist.