rivka raviv | Orot College (original) (raw)

Uploads

Books by rivka raviv

חמודות אתה: דניאל וספרו באספקלריה של ספרות חז"ל, 2020

This book is a summary of her research of the issues dealing with the methods employed by Rabbini... more This book is a summary of her research of the issues dealing with the methods employed by Rabbinic Literature in designing the Biblical text of Daniel Book, and it presents a complete picture of the topics that arose from that Book and interested the Sages throughout the generations, e.g., martyrdom and self-sacrifice in the observance of the commandments in a Gentile environment, subservience to Gentile kings, eschatological aspirations, and calculations for the final redemption. The Book demonstrates that the ideas and stories found in the Book of Daniel deeply influenced the formation of the image of Judaism in the era of the Mishnah and Talmud both in the Land of Israel and in Babylonia. The Sages, especially those in Babylonia, viewed the events of this book which took place in the Diaspora as a reflection of their life and drew from it insights concerning Jewish life in the Diaspora. On the one hand they had to temper the subversive tendency that may be understood from the Book and on the other hand leave a door open for hopes of redemption. In the analysis of these issues, there is a comprehensive focus upon scholarly issues central to Talmudic research, including, the literary development of traditions in Rabbinic Literature, Judeo-Christian polemics during the period of the Sages, how the Sages related to anthropomorphisms, the relationship between the Torah centers in the Land of Israel and Babylonia, and characteristics of the Biblical Exegesis in Rabbinic Literature.
The book contains a fascinating scholarly discussion about the Book of Daniel’s contribution to the world of the Sages. It begins with the issue of its compilation and its placement within the Biblical canon, as well as the decisive contribution that Daniel’s prophecy had in determining the chronology of the Second Temple in Rabbinic Literature. Thereupon follows a discussion of the singular Revelation to Daniel, issues dealing with Gentile kings, the prophecy of the Four Kingdoms, Martyrdom, the Prayers mentioned in the book, literary aspects of the book and the design of the image of Daniel.

הספר מהווה סיכום של מחקר בשאלות הנוגעות לדרכים בהן עוצבו הכתובים בספר דניאל בספרות חז"ל, והוא נותן תמונה שלמה על הנושאים שעלו מן הספר ועניינו את החכמים במהלך הדורות, כמו מסירות נפש הנדרשת לקיום מצוות בסביבה נכרית, החיכוך עם הרשויות בפרט של אנשי החצר היהודיים, השעבוד למלכויות, התקוות משיחיות וחישובי הקצים. מן הספר עולה שרעיונותיו של ספר דניאל וסיפוריו, השפיעו באופן עמוק על עיצוב דמותה של היהדות בימי המשנה והתלמוד הן בארץ ישראל והן בבבל. החכמים, בפרט חכמי בבל, ראו בספר בבואה לחייהם ושאבו ממנו תובנות לחיים יהודיים בגלות. מאידך הם נדרשו לרכך את המגמה החתרנית שעלולה להשתמע מן הספר ולעצב את תכניו בדרך מתוחכמת, שמצד אחד תעקר את ההשתמעות המרדנית ומאידך תשאיר פתח לתקווה לגאולה. בעיון בסוגיות אילו יש מיקוד ממצה של נושאים מחקריים העומדים במרכזו של המחקר התלמודי, כמו, התפתחותן הספרותית של המסורות בספרות חז"ל, הפולמוס היהודי-נוצרי בימי חז"ל, היחס בין מרכזי התורה בבבל ובארץ ישראל, מאפייניה של פרשנות המקרא בספרות חז"ל ועוד. לאורך הספר ישנו דיון בקשרים שבין ספרות בית שני ובכלל זה ספרות קומראן לספר דניאל מצד אחד, ולמסורות פרשניות בספרות חז"ל מאידך.
הספר פותח בחטיבת מבוא העוסקת בהתקבלותו של הספר לקנון, בשאלות של כרונולוגיה והתרומה של הספר לתפיסת ההיסטוריה של בית שני בעיני החכמים. החטיבה הראשונה עוסקת בהתגלות – בשאלה האם דניאל היה נביא, מהי תרומתו של העיסוק בצבא השמים בספר דניאל, ובחזונות נבחרים: חזון ארבע המלכויות, חזון הכיסא וחזון "כבר אנש". החטיבה האחרונה עוסקת בדמויות ובסיפורים.
יש בספר פענוח של סוגיות מחקריות רבות ותפיסה מחודשת בנוגע להעתקת המוטיבים בין סיפורי החצר המקראיים, כמו גם בין סיפורי מסירות הנפש מקראיים. לדוגמה מן הספר עולה שלספר דניאל היה חלק מרכזי ביצירת האגדה הידועה על השלכת אברהם אבינו לכבשן האש.
חקר פרשנות החכמים על ספר דניאל נמצא בחיתוליו ומדובר בתחום חדש שכמעט ולא נכתב עליו, ויש בספר עבודה חלוצית שסוללת דרך עבור הבאים אחריו. מטבע הדברים עלו מן הספר מספר חידושים מחקריים.
ספר דניאל נחשב במחקר כחלק מן הספרות הבתר מקראית למרות שיבוצו הקנוני ויש בו לא מעט היבטים הזרים לתפיסות המקראיות המרכזיות. מן המחקר שלפנינו עולה שבפרשנותם של החכמים לספר דניאל ניתן לעמוד על התמודדותם עם הזרויות העולות ממנו, ועל הפשר שמצאו לכתובים, באופן שהיה מותאם לתפיסת עולמם.

היחס בין פרשנות ביאורית לפרשנות מדרשית במדרשי אגדה במכילתא דרבי ישמעאל, 1999

Abstract The present study deals with one of the fundamental issues of research into ancient Bib... more Abstract
The present study deals with one of the fundamental issues of research into ancient Biblical exegesis: clarification of the relationship between explicatory interpretation (“plain meaning”) and midrashic interpretation, in rabbinic literature. We chose to explore the issue within texts taken from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el. This mekhilta, a tannaitic commentary about the book of Exodus, is considered one of the oldest extant rabbinic writings. Due to its age, this text may facilitate efforts to expose the primary exegetic encounter between the early Sages and the Bible.
We selected a sequence of exegetic units from Tractate Vayassa. This tractate examines three stories of complaint, connected to food and water, which occurred before the Torah was given: the episodes in Mara (Exodus 15:22-26), the Sin desert (ibid., 16:1-36), and Massa U’merivah (ibid., 17:1-7). Each of the chosen Sections of the Tractate discusses a particular lament: Section Aleph deals with Mara, Bet with the manna provided at Sin and Vav with the events at Massa U’merivah. Perusal of these texts seemed likely to yield an exegetic model characteristic of tannaitic interpretation in general.
Concomitant with scrutiny of the material from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el, we investigated the issue in later midrashic texts, comparing them to parallel passages in Mekhilta D’Rabbi Yishma’el. One unit from Section Aleph was compared to Shmot Raba 24:4; one from Section Bet was compared to Midrash Tankhuma, Parashat B’shalakh, siman 20; and a unit from Section Vav was compared to Psikta D’Rav Kahana, Piska 3:12. We hypothesized that comparison to later midrashic texts would make it possible to create a research context in which we would be better able to understand Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and the processes through which the relationship between explicatory interpretation (“plain meaning”) and midrashic interpretation changed over the course of time.
The Introduction surveys various aspects of the nature of Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and presents scholarly agreement regarding its relative antiquity within rabbinic literature. In addition, some characteristics of ancient Biblical exegesis are described. Findings and various opinions about interpretive methods, and differentiation among them in ancient non-rabbinic and rabbinic sources, are also presented.
In order to examine the issue on which this study focuses, we defined explicatory interpretation and midrashic interpretation and demonstrated the relationship between these definitions and those proposed by other scholars. We defined explicatory interpretation as interpretation that preserves the boundaries of the text, which it explains. In other words, it gives due consideration to linguistic and syntactic rules, literary styles and genres, overt and covert contents, meanings, and relationships among these components. Furthermore it generally takes into account human logic and the inner logic of a narrative. We defined midrashic interpretation as diametrically opposite. In analyzing the components of this definition, we found quite a few subjective elements in this type of categorization; nevertheless, there were sufficient objective factors to justify its use.
During the course of the research, we found that, in general, the definition of midrashic interpretation was effective and met the study’s needs. Concurrently, there were many instances in which the subjectivity of components became evident. First of all, the very attempt to discover the workings of the minds of antiquity’s Sages, whose words have undergone various transformations in the processes of being passed along in oral and written forms, raised serious questions regarding the validity of any conclusions. Secondly, our endeavors to reconstruct the primary encounter between the Sages and the Bible frequently stemmed from approximations rather than from solid findings. Thus, in many places, we noted that, although we tend to view matters in one way rather than in another, doubts had not clearly been dispelled. Despite these reservations, we proposed some conclusions concerning the issue explored by the study.
All three Sections of Tractate Vayassa yielded similar results regarding the question we posed. Over the course of generations, a process of strengthening midrashic interpretation and weakening explicatory interpretation transpired. This trend is clearly evident in comparisons of units from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and “control units” taken from later midrashic texts. The trend also manifested in comparisons between parallel passages within Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and parallel passages that appear in Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and in Mekhilta D’Rabbi Shimon bar Yokhai. In our estimation, explicatory interpretation carried substantial status during the era of Rabbi Yehoshua, Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar Hamoda’i; it was used side by side with midrashic interpretation and in relatively equal quantities. Furthermore, with the emergence of “historic” interpretation during the same period, it became necessary to differentiate methodologically between explicatory historic interpretation and midrashic “historic” interpretation. For various reasons, midrashic interpretation later gained ascendancy, reducing the need to discriminate between the two methods.
The study delineated the special interpretative approach of several tanna’im: Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar Hamoda’i and Rabbi Eliezer. Given the dearth of available data, we were limited to pointing out characteristic methodological tendencies; we propose that these be clarified further in future research.

מחקרנו עוסק באחת משאלות היסוד של מחקר פרשנות המקרא בעת העתיקה – בירור היחס בין פרשנות ביאורית לפרשנות מדרשית בספרות חז"ל. בחרנו לבחון את השאלה בטכסטים הלקוחים ממכילתא דרבי ישמעאל. מכילתא זו, שהיא מדרש תנאים לספר שמות, נחשבת אחד הטכסטים הקדומים ביותר של ספרות חז"ל, שנשתמרו בידנו. מכיוון שכך, סברנו שלפנינו טכסט העשוי לעזור לנו לחשוף את המפגש הפרשני הראשוני בין חז"ל למקרא.
בחרנו רצף של יחידות פרשניות משלוש פרשות במסכת ויסע שבמכילתא דרבי ישמעאל. מסכת זו עוסקת בשלושת סיפורי התלונה, הקשורים למים ומזון, קודם מתן תורה: סיפור מרה (שמות טו:כב-כו); סיפור נתינת המן במדבר סין (שם טז:א-לו); סיפור מסה ומריבה (שם יז:א-ז). כל אחת מהפרשות שנבחרו למחקר עניינה סיפור תלונה אחר. פרשה א - עוסקת בסיפור מרה; פרשה ב – בסיפור נתינת המן; פרשה ו - בסיפור מסה ומריבה. סברנו שבאופן כזה עשוי להתקבל מודל פרשני המאפיין את פרשנות התנאים בכלל. לצד בחינת החומר במכילתא דרבי ישמעאל, בדקנו את השאלה המחקרית בטכסטים מתוך המדרש המאוחר, מתוך השוואה למקבילותיהם במכילתא דרבי ישמעאל. בפרשה א השווינו את אחת היחידות למדרש שמות רבה פרשה כד:ד; בפרשה ב השווינו את אחת היחידות למדרש תנחומא (ורשא) פרשת בשלח סימן כ; בפרשה ו השווינו את אחת היחידות למדרש פסיקתא דרב-כהנא פסקא ג:יב. שיערנו שההשוואה למדרש המאוחר תאפשר לנו ליצור הקשר מחקרי, שבעזרתו נבין טוב יותר את המכילתא דרבי ישמעאל ואת התהליכים בהם השתנה היחס בין הפרשנות הביאורית לפרשנות המדרשית במהלך הדורות.
במבוא לעבודה סקרנו היבטים שונים הנוגעים לטיבה של המכילתא דרבי ישמעאל, ועמדנו על ההסכמה בין החוקרים בנוגע לעתיקותה היחסית ביחס לספרות חז"ל. כמו-כן עמדנו על כמה ממאפייני פרשנות המקרא בעת העתיקה. הצגנו את הממצאים והדעות השונות שעניינם מתודות פרשניות והבחנה ביניהן בפרשנות המקרא העתיקה מחוץ לספרות חז"ל ובספרות חז"ל.
לצורך בחינת השאלה המחקרית הגדרנו את הפרשנות הביאורית והפרשנות המדרשית, והראינו את הקשר בין הגדרתנו להגדרות אחרות, שהציעו מלומדים שונים. הגדרנו את הפרשנות הביאורית כפרשנות השומרת על גבולות הטכסט המתפרש. דהיינו, פרשנות המתאימה לחוקי הלשון והתחביר, לסגנון הכתוב ולסוגו הספרותי, לתוכנו הגלוי והסמוי, למשמעויותיו וליחסים בין מרכיבים אלה. כמו-כן פרשנות זו מתחשבת בדרך-כלל בהיגיון האנושי ובהיגיון של הסיפור. את הפרשנות המדרשית הגדרנו באופן הפוך. בניתוח מרכיבי ההגדרה מצאנו שישנם מרכיבים סובייקטיביים לא מעטים בדרך מיון זו, מכל-מקום היו בה מספיק אלמנטים אובייקטיביים, שהצדיקו בעינינו את השימוש בה.
במהלך המחקר מצאנו שהשימוש בהגדרה היה בדרך כלל יעיל והתאים לצרכינו. בד בבד מצאנו פעמים רבות שהיו לא מעט מרכיבים סובייקטיביים במהלך החקירה. קודם כל, עצם הניסיון לעמוד על דעתם של חכמים מן העולם העתיק, שדבריהם עברו עיבודים וגלגולים במהלך המסירה בעל-פה ובכתב, העלה סימני שאלה בנוגע לתקפותן של הכרעותינו. יתר על-כן, ניסיוננו לשחזר את המפגש הפרשני הראשוני בין חז"ל למקרא, נבע פעמים רבות מהשערות ולא מממצאים בטוחים. מתוך-כך העלינו בהרבה מקומות במחקר, שאנו נוטים לראות את הדברים באופן כזה ולא אחר, ומכל-מקום מכלל ספק לא יצאנו. למרות הסתייגויות אלה הצענו להסיק מן המחקר מספר מסקנות הנוגעות לשאלה המחקרית.
המחקר העלה, שבשלוש הפרשות הנדונות נסתמנו תוצאות דומות בנוגע לשאלה המחקרית. הסקנו ממחקרנו, שבמהלך הדורות התרחש תהליך של התחזקות הפרשנות המדרשית לצד החלשות הפרשנות הביאורית. הדברים באו לידי ביטוי מובהק בהשוואה בין יחידות במכילתא דרבי ישמעאל ליחידות ביקורת מן המדרש המאוחר. כך גם מצינו במקומות נוספים, כמו: בהשוואה בין מקבילות בתוך המכילתא דרבי ישמעאל או בהשוואה בין מקבילות במכילתא דרבי ישמעאל למכילתא דרבי שמעון בן יוחאי. להערכתנו, בימיהם של ר' יהושע, ר' אליעזר ור' אלעזר המודעי היה לפרשנות הביאורית מעמד של ממש ועסקו בה לצד עיסוק בפרשנות המדרשית, ביחס כמותי כמעט זהה. יותר מכך, עם הופעתה של הפרשנות 'ההיסטורית' באותה עת, היה צורך להבחין הבחנה מתודית בין פרשנות היסטורית ביאורית לפרשנות 'היסטורית' מדרשית. מסיבות שונות התחזקה הפרשנות המדרשית לאחר מכן, ובד בבד נחלש הצורך להבחין בין המתודות.
במהלך המחקר עמדנו על דרכם הפרשנית המיוחדת של כמה מן התנאים: ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי ור' אליעזר. לאור מיעוט הנתונים שנצטברו בידינו, הצבענו רק על קווים מתודיים מאפיינים, שאנו מציעים לבררם במחקר נפרד.

Papers by rivka raviv

"על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל", אורשת, י (תשפ"א), עמ' 231-213, 2021

על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל - תקציר המאמר עוסק באחת מן השאלות היסודיות ב... more על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל - תקציר
המאמר עוסק באחת מן השאלות היסודיות בפרשנות, שכבר נתנו את דעתם עליה רבים מן החוקרים. למעט מה שכתב בנידון יונה פרנקל, יש הסכמה רחבה בין החוקרים, שלחכמי המשנה והתלמוד לא הייתה הבחנה בין מתודת הפשט למתודת המדרש. חלק מן החוקרים (כמו לווה וקמין) התמקדו בחקר הטרמינולוגיה בספרות חז"ל ורצו להביא ממנה ראייה לשאלה הנדונה. באופן מיוחד התמקדו חלק מן המחקרים על הטרמין 'פשט' ונגזרותיו (למשל: ארנד והלבני), מתוך הנחה, שיש קשר בין המושג 'פשט' בימי הביניים לבין המושג 'פשט' בהקשריו המקוריים. מכאן רצו להסיק שההבחנה בין המתודות המוכרת לנו מימי הביניים לא קיימת בספרות חז"ל. יש לפחות שתי בעיות במחקר מסוג זה. האחת, השימוש במונח 'פשט' בספרות חז"ל לא קשור בהכרח לשימוש במונח זה בימי הביניים, וממילא גם לא להבחנה בין סוגי פרשנות. השנייה, והיא העיקרית, המונח 'פשט' כמונח פרשני מופיע בהקשרים אמוראיים ואילך, וממילא לא ניתן להסיק ממנו אודות ספרות חז"ל בכללה. מכל-מקום, קיומם של מונחים וביטויים המבטאים באופן ישיר תודעה פרשנית, כמו 'כשמועו', 'דיבר הכתוב בהווה', 'דיברה תורה כלשון בני אדם', מעידה כשלעצמה על מודעות לתהליך הפרשני, שהיא בסיס להבחנה בין המתודות.
במרכז המאמר הוצגו מחלוקות בספרות חז"ל, שלצורך דיוננו כינינו אותן מחלוקות מתודיות, בהן מוצגת מחלוקת במתודה הפרשנית, העשויה להעיד על הבחנה בין המתודות הפרשניות. עקבות של מחלוקות כאלו ניתן לראות לא רק בספרות התנאים אלא גם בחיבורים מאוחרים יותר כמו בראשית רבה, מכל מקום ככל שהחיבור מאוחר יותר כך הן מתמעטות.
לחיזוק מסקנתנו הצגנו דוגמאות נוספות של הבחנה בין מתודות פרשניות הן מספרות בית שני והן מפרשנות אבות הכנסייה. ולמרות שאין זיקה רחבה בין הקורפוסים הספרותיים הללו לספרות חז"ל, הדוגמאות הללו יכולות לחזק את היתכנותה של הבחנה כזו גם בין חכמי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד.

Jewish Studies, 2018

This article will trace the methods by which the image of Daniel was formed in the Babylonian Tal... more This article will trace the methods by which the image of Daniel was formed in the Babylonian Talmud. It will also examine whether this image was unique by comparison with the image of Daniel found in literature originating from the Land of Israel. The argument will focus upon a number of statements found in the Babylonian Talmud that have parallel material in the literature originating from the Land of Israel.
The sequence of the discussion of the sources follows the sequence in the chapters of the Book of Daniel: The discussion commences with the story of the fiery furnace found in chapter 3. This is followed by an analysis of Daniel’s advice to Nebuchadnezzar in chapter 4. The essay then considers why Daniel is cast into the lion’s den in chapter 6. The article then explores how the Sages understood Daniel’s level of prophecy as it essentially found expression in chapter 7 and subsequent chapters. Finally, I will discuss the reckoning of the years that forms part of Daniel’s prayer in chapter 9.
The article concludes that among the Sages there developed a critical view of Daniel, and suggests diverse explanations for the singular formation of Daniel’s image in the Babylonian Talmud. The Sages saw the Book of Daniel as a guide to life in the Diaspora. They saw the book as reflecting some of the dangers lying in wait to pounce upon Jews in Diaspora communities, stemming either from the activities of senior courtiers, or from the potential danger in describing eschatological visions. Attempts like that of Daniel’s to reckon the end of days could arouse false hopes and foster agitation against reigning governments, thereby undermining the stability of life in the Diaspora.

חמדעת, 2018

בדיון שלפנינו נעמוד על מקומו של המושג "תאורה היסטורית" בהגותו ההיסטוריוסופית של דניאל שליט ועל הת... more בדיון שלפנינו נעמוד על מקומו של המושג "תאורה היסטורית" בהגותו ההיסטוריוסופית של דניאל שליט ועל התרומה העשויה להיות לו להבנת הקשרים הבין-תרבותיים במהלך ההיסטוריה ובפרט בכל הנוגע לדמיון בין תופעות תרבותיות ורוחניות המתקיימות בו-זמנית בעולם היהודי ומחוצה לו.
כבר במאה ה-19 פיתחו הרדר והגל את המושג "רוח הזמן" שביטא את הדמיון הקיים בתחומי רוח שונים באותו הזמן. אולם למעט הניסיון של רודולף שטיינר לתלות את הדמיון הזה בהשפעה מטאפיזית אלוהית לא ניתן הסבר לתופעה של "רוח הזמן". המחקר בן-ימינו תולה בדרך כלל את הדמיון בין התרבויות באותה תקופה בהשפעות של תרבות אחת על רעותה, ובמקום שאין ראיות להשפעה בין תרבותית הוצע לתלות את הדמיון במבני עומק המשותפים לתודעה האנושית באשר היא (שטראוס).
דניאל שליט, הוגה דעות מעמיק בן-זמננו יצר תפיסה היסטוריוסופית מובנת ומקיפה הנותנת מענה דתי לתופעות של דמיון בין תרבותי. תפיסה זו מעמידה את התגלות האל במהלך ההיסטוריה כמחוללת של כל השינויים ההיסטוריים, ושל התופעות התרבותיות המייחדות כל תקופה. לשיטתו "רוח הזמן" אינו אלא ביטוי של אותה תאורה הנוצרת על ידי נוכחות האל בהיסטוריה. המושג תאורה שייך לשפה הפנימית המאפיינת את כתביו של שליט, שבה שובצו מונחים רבים מן הקבלה תוך כדי הרחבה ועיצוב מחדש. במאמר נציג את הדרך בה השתמש שליט במושגים קבליים הנלווים למושג התאורה כאחד ממאפייניה המובהקים של תפיסתו.

The prophetic vision of the Throne in Daniel (7, 9-10) is probably the most daring description of... more The prophetic vision of the Throne in Daniel (7, 9-10) is probably the most daring description of God found in the bible, containing unparalleled anthropomorphic revelations within the bible. The biblical passage depicts God sitting on His Throne in judgment, surrounded by tens of thousands of angels, with the color of His clothing as well as the hair on His head also described. This portrayal joins additional biblical descriptions of God sitting on His throne – in I Kings 22, Isaiah 7, and Ezekiel 1.
This vision appears in many traditions in the Rabbinic Literature, and it proves that the vision had a deep influence on their world. Its unique characteristics suggest examining the attitude of the Sages toward anthropomorphism by studying these traditions as a case study.
This article examines the various methods that the Sages employed to contend with this singular portrayal as well as their relationship to the various anthropomorphic revelations in it.
We have found that in this literature, the vision was cast in three essential modes. One is similar to the design of the prophetic vision as presented in the bible itself – a scene of judgment. Two additional approaches in which this prophetic vision has been cast have distanced themselves from the biblical context, restructuring it as either a scene of Torah study or as a scene of mourning. These two interpretations have significantly intensified the anthropomorphic revelations found in the bible.
The conclusion drawn in the article is that in general the Sages did not oppose anthropomorphisms found in the bible – at most toning them down with the aid of allegoric exegesis or by creating new contexts.

In the book of Daniel there is a fascinating literary phenomenon whereby central characters disap... more In the book of Daniel there is a fascinating literary phenomenon whereby central characters disappear. In particular, the heroic story found in chapter 3 concerning the consecration of Nebuchadnezzar's idol and his casting of Shadrach, Meshach, and Abed-nego into the fiery furnace, contains no mention of Daniel at all, not even as a secondary character. In contrast, from chapter 4 onward these three heroic personalities completely disappear from the book. This article examines the way ancient biblical exegesis relates to this phenomenon. An analysis of these exegetical traditions brings to light three dramatic explanations for the disappearance of Shadrach, Meshach, and Abed-nego. According to two of these explanations, Daniel's colleagues died after their miraculous deliverance. In contrast, concerning Daniel the Sages employed a literary tradition involving Daniel and Bel, a sketch of which is found in the Septuagint, remodeling it to expand upon the biblical narrative of chapter 3, thereby providing an explanation for the apparent absence of Daniel. The last part of this article focuses upon the passage found in the Babylonian Talmud in Tractate Sanhedrin which deals with the fiery furnace. It appears that the Babylonian sages received various traditions concerning the disappearance of Daniel's colleagues and remodeled them in light of the passage's tendency to highlight the three heroes' actions. The extended narrative found in the Palestinian Talmud regarding the actions of Daniel and Bel was not known in its entirety in Babylonia, and the sages of the Babylonian Talmud created new and novel explanations for Daniel's absence in chapter 3. These explanations correspond to the tendency of the passage to emphasize the personal sacrifice of Shadrach, Meshach, and Abed-nego, even at the expense of tarnishing the reputation of Daniel himself.

The prophetic vision of the throne in Daniel (7, 9-10) is probably the most daring description of... more The prophetic vision of the throne in Daniel (7, 9-10) is probably the most daring description of God found in the bible, containing unparalleled anthropomorphic revelations within the bible. The biblical passage depicts God sitting on His throne in judgment, surrounded by tens of thousands of angels, with the color of His clothing as well as the hair on His head also described.
This article examines the various methods that the writers of second Temple literature employed to contend with this singular portrayal as well as their relationship to the various anthropomorphic revelations in it. It commences with an examination of this prophetic vision within the background of the bible itself, especially to its parallels in: I Kings 22, Isaiah 7, and Ezekiel 1.
The conclusion drawn in the article is that in general the writers opposed anthropomorphisms found in this description – they usually toning it down with the aid of reasonable exegesis. In one case the writer even ignored all the problematic elements. Only in the Septuagint we found acceptable of the description without any transformations. This conclusion strengthens the common apprehension that the creators of this Literature were anti-anthropomorphism in this period.

In the Jewish Bible, the Book of Daniel is located in the Writings, while in the Greek Bible, a... more In the Jewish Bible, the Book of Daniel is located in the Writings, while in the Greek Bible, as in the Septuagint, it is found in the Prophets. The issue of this book’s position in the Jewish Bible remains on the research agenda, and occupies many scholars. This article addresses the conclusions of a number of researchers who dealt with this question, and attempts to demonstrate that the Book of Daniel was always located in the Writings in the Jewish Bible.
In this article, direct and indirect proofs are offered that, already in the end of the Second Temple period, and certainly by the time of the Mishnah, the Book of Daniel was considered a part of the Writings. The sources that are brought show that there was a change in the way that the Babylonian rabbis related to this book, but this does not prove that its position changed and that it moved from the Prophets to the Writings. Rather, this change is apparently related to the beginnings of the differentiation between the standing of the Writings and that of the Prophets, a distinction that would be formulated explicitly only in the Middle Ages.

The main issue discussed in this paper is the interpretations that were given to "Son of man" vis... more The main issue discussed in this paper is the interpretations that were given to "Son of man" vision in Daniel 7: 13-14 in Rabbinic Literature. These interpretations will be discussed in light of the ancient Jewish interpretations in the Second Temple period, and the relationship between these interpretations and the early Christian Literature's interpretation. As is well known, this vision had a central significance in ancient Christian world, and in this paper we examined if there are any references to the Christian's interpretation or Jewish-Christian polemic in Rabbinic Literature.
The main conclusion of this paper is that the Rabbinic Literature preserved a quiet homogeneous interpretative approach regarding to the vision of "Son of Man", approach that its roots are found in Fourth Ezra. The Sages distinguished between the "Son of Man" vision and "The Ancient of Days" vision in verses 9-10, and usually considered "Son of Man" as the messiah. Despite of the differences between this interpretive approach and the Christian one, examination of the whole complex of the traditions in Rabbinic Literature has found that there was no overt polemic trend between Judaism and Christianity regarding the discussed traditions.

The image of Darius the Mede is one of the most fascinating riddles in modern biblical scholarshi... more The image of Darius the Mede is one of the most fascinating riddles in modern biblical scholarship. The disparity between the historical picture drawn from the book of Daniel and the historical reality reflected in extra-biblical sources has yielded various theories and guesses as to his identity. Some scholars claimed that this inconsistency stemmed from the rift in time between the writing of the book and the Babylonian period. Other scholars have viewed him as an imaginary figure invented by the author of the book of Daniel for use in his scheme of the four kingdoms, or in order to demonstrate that the prophecies of the Destruction of Babylonia were accurately fulfilled. Additional scholars searched for a reflection of this figure within a historical personality, e.g. within the image of Cyrus the Persian or in personality of Ugbaru, the Persian appointed governor of Babylonia a year before Cyrus came to power in Babylonia.
The conclusions drawn from this article are that the scholarly studies do not differ greatly from the portrait of the Darius the Mede as drawn in the literature of the Sages. According to the Sages, the kingdom of Darius the Mede was not really a Median one, but either the completion of the Babylonian Empire or the Persian one.
The prophecies of the Destruction of Babylonia in the books of Isaiah and Jeremiah constituted the platform for exegetical endeavors on the part of the Sages in forming the image of Darius the Mede. These endeavors are characterized by two contradicting trends. The first, found in the compilation Seder Olam, viewed the kingdom of Darius the Mede as a Babylonian one, finally defeated in the struggle between Cyrus and Darius. In contrast, in all the later traditions the Seder Olam view disappeared, and instead, the Sages viewed the kingdom of Darius the Mede as one that joined forces with the Persian Empire in a partnership role, resulting in the Babylonian Empire finally concluding its role in world history. This trend stemmed from the blur in the terms “Media” and “Persia” during the period of the Sages, becoming synonymous terms. This association between the empires was strengthened in the traditions that determined familial ties between the family of Darius the Mede and the Persian Emperors.

The paper deals with all the prayers in Daniel Book and their interpretations in Rabbinic Literature

The concept of four kingdoms is found in several prophecies in the Book of Daniel, and similar no... more The concept of four kingdoms is found in several prophecies in the Book of Daniel, and similar non-biblical traditions are shared by many cultures (Persian, Greek and Roman). Our article deals with the formulation of the concept of four kingdoms in classical rabbinic literature. First, we will investigate to what extent the rabbis’ discussion relates directly to the biblical concept and not to the extra-biblical concept of four kingdoms. Next, we will review areas in which the rabbis reformulated the biblical concept: by updating its interpretation according to historical changes, and identifying the fourth creature as a boar, which represents the Roman Empire; and by granting great significance to the concept and thus transforming it from a marginal biblical concept to a seminal rabbinical concept. At the same time, we will see how the concept of four kingdoms became a central motif in the interpretation of the entire Bible, grapple with the deterministic view that emerges from the prophecies in the Book of Daniel, and compare this view to the one commonly found in classical rabbinic literature

The Book of Daniel is one of the books closest to the conceptual world of the Talmudic Sages. It ... more The Book of Daniel is one of the books closest to the conceptual world of the Talmudic Sages. It mentions ideas which differentiate it from other Old Testament books, among them: Resurrection of the Dead, the Four Kingdoms, and acts of Sanctification of the Name of God. This paper presents several expressions of the influence of Daniel on Talmudic Sages’ exegesis of the Bible.
The first part of the paper shows that Daniel has a decisive role in the development of several exegetic concepts, such as the Four Kingdoms and the Divine Retinue. The assimilation of these concepts into the Sages’ exegesis was facilitated by Daniel’s inclusion in the Holy Writ. In the wake of this inclusion, many verses were interpreted as announcing the future appearance of the Four Kingdoms and the activity of angels was identified in various writings.
The second part of the paper suggests that Daniel also served as the background for creation of exegetic traditions for reconciling difficulties in various writings. Two specific examples are presented. The first demonstrates that Daniel had a central role in engendering the legend which depicts Abraham being thrown into a furnace. The second example shows how Daniel influenced formation of the traditional account that Ahasuerus used utensils from the Holy Temple at his celebratory dinner. In both of these examples, generation of the exegetic traditions stemmed from analogies between verses in Daniel and those elsewhere in the Bible. These traditions helped Talmudic Sages find answers to various textual difficulties. During the process of developing these traditions, motifs present in Daniel found their way into other stories. For instance, Abraham’s ordeal by fire replicates the motif of a Babylonian king flinging believers into a blazing furnace (Chanania, Misha’el and Azaria, as told in Daniel, Chapter 3); and the motif of Belshazzar’s using Temple utensils at a royal festivity (Daniel, Chapter 5) is echoed in the story of Ahasuerus’s revelry at the beginning of the Scroll of Esther.

The phenomenon of idolatry as part of the national life of the Israelites is mentioned throughout... more The phenomenon of idolatry as part of the national life of the Israelites is mentioned throughout the Bible, especially from the period of the Judges until the destruction of the First Temple. The campaigns engaged by the prophets of Israel against this phenomenon were unsuccessful. In this article, the question whether idolatry had disappeared from the Jews who returned to Zion after the Babylonian Exile is taken up. This issue is analyzed from three different fields of study: the biblical books at the end of the Jewish canon, late reviews by the Sages in their writings, and the archeological evidence from the Persian period. This analysis leads to the conclusion that despite the fact that idolatry had been a deep seated problem for the Israelites for an extended period of time, and although idolatry continued to be widespread in Gentile society, it disappeared from Jewish public life in the Land of Israel during the Persian period.

In Breishit Rabba there are seven stories of dialogues between R. Yose b. Halafta and a woman ca... more In Breishit Rabba there are seven stories of dialogues between R. Yose b. Halafta
and a woman called a “matrona”. In Vayikra Rabba there are two stories of
dialogues betreen R. Yose b. Halafta and the matrona, one of which is a parallel
to the story in Breishit Rabba. This story is the most frequently repeated dialogue
in rabbinic literature, with parallels in many compositions. The version in Vayikra
Rabba is more like the repeated appearances in rabbinic traditions than the parallel
in Breishit Rabba. In “The Story of the Dialogue between R. Yose b. Halafta and the
Matrona — between Breishit Rabba and Vayikra Rabba”, Rivka Raviv examines
the differences between the two parallels and their significances, and clarifies the
reasons why the tradition in Vayikra Rabba is mentioned more frequently than the
other in rabbinic literature.
The close examination of the two parallel stories shows clearly that the one
in Breishit Rabba is original and the one in Vayikra Rabba is secondary. The
changes introduced into the Vayikra Rabba parallel have numerous consequences
for the meaning of the story. Two different versions of R. Yose’s answer to the
matrona are presented in Breishit Rabba, with only a fine difference between
them, while in Vayikra Rabba this fine distinction has been blurred. At the same
time, the confrontation in the story was sharpened as a result of the changes. In
Vayikra Rabba, R. Yose confronts a gentile, presenting a clear unambiguous Jewish
perception of God’s involvement in His world. The story in Vayikra Rabba has
become simpler. These changes are understandable if one takes into account that
the story-teller used the story before a popular audience, and adapted it to his needs.
The sharp, unambiguous message of the story in Vayikra Rabba is more appropriate
for a broad audience than the fine distinction between the two versions of what
R. Yose said in Breishit Rabba. Additional poetic changes, like broadening the
central scene and making it more powerful, stating the moral before the first scene
and repeating it at the last scene, were also done for rhetorical and pedagogical
purposes. In this way this version earned a permanent place of honor in the minds
of the general public and its educators.

Dr. Rivka Raviv surveys several central themes in the study of the Book of Daniel where the reli... more Dr. Rivka Raviv surveys several central themes in the study of the Book
of Daniel where the religious approach conflicts with the conclusions of Biblical criticism. She argues that these conflicts can inspire a thorough search for
answers that leads to a deeper understanding of the Biblical text and its classical
Rabbinic commentaries.

פרדס, 2017

המאמר "ספר דניאל והלומד דתי במאה ה‏21" מצביע על קשיים פרשניים כרונולוגיים ותיאולוגיים שמעוררת קרי... more המאמר "ספר דניאל והלומד דתי במאה ה‏21" מצביע על קשיים פרשניים כרונולוגיים ותיאולוגיים שמעוררת קריאה היסטורית של ספר דניאל אצל הלומד הדתי ועל מגמות להתמודדות עם קשיים אלו ופתרונם.

The tales of our sages as recorded in the Talmud, often reflect the ways in which our sages tried... more The tales of our sages as recorded in the Talmud, often reflect the ways in which our sages tried to implement their ideals, and at times even doing so, despite periods of hardships that they encountered in their day-to-day lives. At the center of our discussion we will deal with two stories from the Babylonian Talmud which are mentioned as part of a long compendium of stories as brought down in the Tractate of Ketubot 62b–63a. Both stories examine parental authority as the thematic focus of their story.
In both, our sages try to determine for their grown sons what their future course in life will be. In both stories, the characters are two of the greatest sages of their age, Rabbi Yehuda Hanasi and Rava, and their grown sons. These lofty personages demonstrate the
importance of assuming parental authority over one's sons.
In both cases these rabbinic parents encounter difficulties in
enforcing their authority over their grown children; however, in one story the parent succeeds in overcoming those difficulties, while in the other, the parent suffers a bitter failure.
What is the secret of the parent who succeeds in guiding his son to a life which the parent believes his that son will gain from most? And, what is the cause of the failure for the parent who does not succeed in doing so? Did these Talmudic tales only deal with educational viewpoints or was there an additional ideological bent on the part of the redactors on this issue? We will deal with these questions in thisarticle

This paper discusses the sources for texts in rabbinical literature which are presented as being ... more This paper discusses the sources for texts in rabbinical literature which are presented as being exegesis on biblical texts, although at first glance they appear to be of a different nature. The discussion affects some basic issues and particularly the essence of the act of exegesis and the distinction between it and other creative acts. A number of statements in the Mekhilta de-Rabbi Yishmaʾel are cited, which are of a variegated character: halakhic tradition, theological ideas and elaborations of the biblical story. The common denominator of these examples is the impression which they give, i.e., they are not the result of biblical exegesis. The paper proposes a reconstruction of the process by which they may have been created, which is made out of an awareness of the difference between the way we, as modern readers, approach the question of exegesis and that of ancient times, and on the assumption that there can be no certainty that the biblical text being interpreted is in fact that which the Mekhilta presents. The paper argues that such a reconstruction demonstrates that what is presented is indeed biblical exegesis and not the artificial attribution of extra-biblical traditions to biblical texts. The conclusion is that the sources of other statements which do not appear to be cases of biblical exegesis must be examined in the light of an in-depth analysis of the process of exegesis.

חמודות אתה: דניאל וספרו באספקלריה של ספרות חז"ל, 2020

היחס בין פרשנות ביאורית לפרשנות מדרשית במדרשי אגדה במכילתא דרבי ישמעאל, 1999

"על ההבחנה בין מתודת הפשט למתודת הדרש בתוך ספרות חז"ל", אורשת, י (תשפ"א), עמ' 231-213, 2021

Jewish Studies, 2018

חמדעת, 2018

The paper deals with all the prayers in Daniel Book and their interpretations in Rabbinic Literature

פרדס, 2017

Abstract The present study deals with one of the fundamental issues of research into ancient Bi... more Abstract
The present study deals with one of the fundamental issues of research into ancient Biblical exegesis: clarification of the relationship between explicatory interpretation (“plain meaning”) and midrashic interpretation, in rabbinic literature. We chose to explore the issue within texts taken from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el. This mekhilta, a tannaitic commentary about the book of Exodus, is considered one of the oldest extant rabbinic writings. Due to its age, this text may facilitate efforts to expose the primary exegetic encounter between the early Sages and the Bible.
We selected a sequence of exegetic units from Tractate Vayassa. This tractate examines three stories of complaint, connected to food and water, which occurred before the Torah was given: the episodes in Mara (Exodus 15:22-26), the Sin desert (ibid., 16:1-36), and Massa U’merivah (ibid., 17:1-7). Each of the chosen Sections of the Tractate discusses a particular lament: Section Aleph deals with Mara, Bet with the manna provided at Sin and Vav with the events at Massa U’merivah. Perusal of these texts seemed likely to yield an exegetic model characteristic of tannaitic interpretation in general.
Concomitant with scrutiny of the material from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el, we investigated the issue in later midrashic texts, comparing them to parallel passages in Mekhilta D’Rabbi Yishma’el. One unit from Section Aleph was compared to Shmot Raba 24:4; one from Section Bet was compared to Midrash Tankhuma, Parashat B’shalakh, siman 20; and a unit from Section Vav was compared to Psikta D’Rav Kahana, Piska 3:12. We hypothesized that comparison to later midrashic texts would make it possible to create a research context in which we would be better able to understand Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and the processes through which the relationship between explicatory interpretation (“plain meaning”) and midrashic interpretation changed over the course of time.
The Introduction surveys various aspects of the nature of Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and presents scholarly agreement regarding its relative antiquity within rabbinic literature. In addition, some characteristics of ancient Biblical exegesis are described. Findings and various opinions about interpretive methods, and differentiation among them in ancient non-rabbinic and rabbinic sources, are also presented.
In order to examine the issue on which this study focuses, we defined explicatory interpretation and midrashic interpretation and demonstrated the relationship between these definitions and those proposed by other scholars. We defined explicatory interpretation as interpretation that preserves the boundaries of the text, which it explains. In other words, it gives due consideration to linguistic and syntactic rules, literary styles and genres, overt and covert contents, meanings, and relationships among these components. Furthermore it generally takes into account human logic and the inner logic of a narrative. We defined midrashic interpretation as diametrically opposite. In analyzing the components of this definition, we found quite a few subjective elements in this type of categorization; nevertheless, there were sufficient objective factors to justify its use.
During the course of the research, we found that, in general, the definition of midrashic interpretation was effective and met the study’s needs. Concurrently, there were many instances in which the subjectivity of components became evident. First of all, the very attempt to discover the workings of the minds of antiquity’s Sages, whose words have undergone various transformations in the processes of being passed along in oral and written forms, raised serious questions regarding the validity of any conclusions. Secondly, our endeavors to reconstruct the primary encounter between the Sages and the Bible frequently stemmed from approximations rather than from solid findings. Thus, in many places, we noted that, although we tend to view matters in one way rather than in another, doubts had not clearly been dispelled. Despite these reservations, we proposed some conclusions concerning the issue explored by the study.
All three Sections of Tractate Vayassa yielded similar results regarding the question we posed. Over the course of generations, a process of strengthening midrashic interpretation and weakening explicatory interpretation transpired. This trend is clearly evident in comparisons of units from Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and “control units” taken from later midrashic texts. The trend also manifested in comparisons between parallel passages within Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and parallel passages that appear in Mekhilta D’Rabbi Yishma’el and in Mekhilta D’Rabbi Shimon bar Yokhai. In our estimation, explicatory interpretation carried substantial status during the era of Rabbi Yehoshua, Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar Hamoda’i; it was used side by side with midrashic interpretation and in relatively equal quantities. Furthermore, with the emergence of “historic” interpretation during the same period, it became necessary to differentiate methodologically between explicatory historic interpretation and midrashic “historic” interpretation. For various reasons, midrashic interpretation later gained ascendancy, reducing the need to discriminate between the two methods.
The study delineated the special interpretative approach of several tanna’im: Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar Hamoda’i and Rabbi Eliezer. Given the dearth of available data, we were limited to pointing out characteristic methodological tendencies; we propose that these be clarified further in future research.

This article deals with one of the fundamental issues of ancient biblical exegesis found in the w... more This article deals with one of the fundamental issues of ancient biblical exegesis found in the writings of the Sages: the Sages’ differentiation between various exegetical methodologies. Whereas most studies in the past related to this issue by clarifying the term “simple exegesis," this article presents anew the simple exegesis methodology by means of a different expression – explicatory exegesis – and thereby examines the issue.
Thus, the issue was examined from two different angles: the first, the cultural context surrounding the writings of the Sages, and the second, with exegetical material found in the Mekhilta d’Rabbi Yishmael. The cultural context revealed that ancient biblical exegesis beyond the pale of the Sages is characterized by a clear differentiation between exegetical methodologies, as perceived in the works of Philo and the Church fathers, consequently raising the probability that this delineation exists also in the literature of the Sages. The second analysis demonstrates that there are a number of exegetical controversies concentrated within the Mekhilta d’Rabbi Yishmael. For the discussion presented here, they are labeled "methodological controversies," essentially between Rabbis Joshua and Elazar haModa’i. It is clear that the Sages and the editors of the Mekhilta differentiated between the explicatory methodology and the midrashic one.

המאמר משתמש בהבחנה שעשה בר אפרת בנוגע לשלושת המישורים של הסיפור - המילה התוכן והמשמעות, ובוחן את ... more המאמר משתמש בהבחנה שעשה בר אפרת בנוגע לשלושת המישורים של הסיפור - המילה התוכן והמשמעות, ובוחן את הקשר שלה לארבעת הממדים של לימוד התנ"ך: עיון בפשטות הכתובים, לימוד בעזרת פרשנות, לימוד בעזרת הקשר רחב ולימוד בעזרת ההקשר האישי.

מאמרנו מיועד בעיקרו להוות תשתית מתודולוגית ללומד המקרא ובפרט למורה הלומד על מנת ללמד, הנדרש לסוגי... more מאמרנו מיועד בעיקרו להוות תשתית מתודולוגית ללומד המקרא ובפרט למורה הלומד על מנת ללמד, הנדרש לסוגיות של מקרא ומוסר, העולות במפגש בין התלמידים ובין הכתוב המקראי.
במאמרנו נתייחס לשאלות הנוגעות לכבוד האדם ולזכויותיו הבסיסיות, כפי שעולה מן הכתובים על אודות העבדים והשפחות הכנעניים. דרך העיון וההתמודדות שנציע תהיה כרוכה בשלושה היבטים: עיון תרבותי משווה, עיון בכתובים עצמם ועיון הלכתי. ההיבט האחרון משקף כיצד נתפסו הפרשיות הללו במהלך הדורות וכיצד הסוגיות עוצבו ונתקבלו בתודעה היהודית. כך שאין אנו מציעים עיון המתמקד בסוגיית מקרא ומוסר במובן הממוקד של המושג, אלא עיון המשלב גם את הדרך שבה התמודדה התודעה היהודית עם סוגיות מוסריות העולות מן המקרא.
הדיון יתייחס בעיקר לכתובים הקשורים לחוק המקראי ומיעוטו יעסוק בכתובים מספרות החכמה בכתובים, והוא איננו כולל כתובים מן הסיפור המקראי. בדרך כלל היחס בין החוק בתורה והסיפור המקראי הוא היחס בין הראוי למצוי, ואנו נבקש לעיין בשאלה מה ראוי להיות מעמדם של העבדים והשפחות הכנעניים על פי המקרא. סוגיית מעמדם של העבדים והשפחות הכנעניים בפועל בימי המקרא מצריכה דיון נפרד.

רבים מן המדרשים מוצגים כהשלמה וכהרחבה של הסיפור המקראי. לפי חכמי המדרש למלכה ושתי צמח זנב ועל כן ... more רבים מן המדרשים מוצגים כהשלמה וכהרחבה של הסיפור המקראי. לפי חכמי המדרש למלכה ושתי צמח זנב ועל כן היא נמנעה מלבוא למשתה אחשוורוש, וידה של בת פרעה נתמתחה לששים אמה כשהוציאה את תיבת משה מן היאור. במאמרנו נבחן את השאלה למה התכוונו החכמים ומדוע הם השתמשו בניסוחים היסטוריים כשכוונתם על הרוב לא היתה היסטורית. חלקו המרכזי של המאמר עסק בהבחנה בין חומרים מדרשיים שכוונתם היסטורית לחומרים מדרשיים אחרים. מבחינה תיאורטית נציג שתי תפיסות הקובעות הבחנה בין חומרים מדרשיים בהם כוונת החכמים היתה רעיונית ולא היסטורית לבין חומרים בהם כוונת החכמים היתה קשורה לרובד ההיסטורי של הכתובים. נראה שבאופן מעשי, כשבוחנים את החומרים המדרשיים, ההבחנה לא כל כך ברורה. נציע תפיסה נוספת לפיה חלק מהחומרים המדרשיים וההרחבות הסיפוריות שבהם אין כוונתן היסטורית ומכל מקום הן קשורות להבנת משמעות הסיפור ההיסטורי ואין התובנות שבהן מנותקות ממנו.
בחלקו האחרון של המאמר נעסוק בערך המוסף של הציורים "ההיסטוריים" של החכמים מבחינה פדגוגית. בעולם שבו מתמודדים המחנכים עם ויזואליות בעייתית ומסכי הפלזמה מערבבים בין דמיון למציאות, נציע לחשוב על דרכי הוראה הרותמות באופן חיובי ומתוקן את עולם הדמיון, הרגש והיצירה כדרכם של חכמי המדרש.

הוראת נביאים אחרונים היא משימה מורכבת בהוראת התנ"ך. הקשיים הבולטים בהוראת נביאים אחרונים קשורים ל... more הוראת נביאים אחרונים היא משימה מורכבת בהוראת התנ"ך. הקשיים הבולטים בהוראת נביאים אחרונים קשורים לסגנון הנבואות ולתוכנן. הנבואות כתובות על הרוב בלשון שירית וציורית, היוצרת קשיי תחביר ולשון. אוצר המילים והצורות הלשוניות חריגות בהשוואה ללשון הסיפור המקראי, וכתוצאה מכך תוכן הנבואות לא ברור, משתמע לכמה פנים, וללומד נראה פעמים רבות שהנביא חוזר על דבריו. אם נשאל תלמידים מה ירמיהו/ישעיהו/יחזקאל/עמוס טענו נקבל בדרך כלל תשובה זהה: עם ישראל חייב לחזור בתשובה (להפסיק לעבוד ע"ז/להפסיק את מעשיו הרעים) – ולא, יהיו חורבן וגלות. קשיי השפה והלשון והתוכן החוזר (לכאורה) על עצמו, שעל הרוב איננו נראה רלוונטי (הלא אנו כבר לא עובדים ע"ז) יוצרים שעמום וחוסר רצון להעמיק בדברי הנביאים.
במאמר זה נעמוד על מספר קווים להתמודדות עם קשיי ההוראה בפרקים אלו ונדגים זאת בעזרת דוגמאות מפרקי לימוד בספר ישעיה.

במאמר זה אנו מציעים שלוש דרכים להוראת מזמורי תהלים. האחת לכאורה דרך טכנית – ארגון מחדש של ההוראה ... more במאמר זה אנו מציעים שלוש דרכים להוראת מזמורי תהלים. האחת לכאורה דרך טכנית – ארגון מחדש של ההוראה על-פי סדר תוכני ובכך יצירת הקשר תוכני ורעיוני למזמורים. הדרך השנייה והדרך השלישית מהותיות יותר – הצד השווה בהן: התבוננות במהותם של מזמורי תהילים כמבטאים פנייה דתית של האדם מישראל לא-להיו. מתוך כך הצענו לעסוק בהוראה בחומרים הרגשיים שהמזמורים מבטאים לצד עיסוק במצבי הנפש המאפיינים את תפילת האדם. הקולות הנפשיים שנשמעים במזמורים אינם אחידים, לא במהותם ולא בעוצמתם. התוודעות אליהם עשויה לעורר מודעות פנימית לרגשות ולמצבי נפש הקיימים בלב הלומד ולבסס כאמור תהליכים של בניית זהות רגשית דתית. להערכתנו בדרכים אלו נוכל להעשיר את ההוראה ובפרט להפגיש את התלמידים עם הצד המהותי יותר של המזמורים ולא נסתפק בלימוד טכני גרידא. מתוך כך ייווצר מפגש משמעותי בין הלומדים לכתוב.

הוראת ספר איוב בעייתית מכמה סיבות: הזמן הקצר העומד לרשות המורים. הלשון הקשה של הספר, המחייבת השקע... more הוראת ספר איוב בעייתית מכמה סיבות: הזמן הקצר העומד לרשות המורים. הלשון הקשה של הספר, המחייבת השקעה רבה בפרטים, מקשה על הלימוד. העיסוק בפרטים עלול להסיט את הלומד מן התמונה הכללית של הכתוב וליצור תחושה של תלישות; הסגנון של רוב הפרקים הוא נאומי-שירי ורווי רגשות קשים המערבבים שני תחומים: בין אדם לחברו (בין איוב לרעים) ובין אדם למקום. כתוצאה מכך יש קושי תוכני בהבנת הכתוב, לצד קושי רגשי להכיל את המטען הרגשי המוצג בו. בנאומי איוב והרעים מתקבל רושם שיש חזרה על אותם טיעונים מה שהופך את הלימוד למשעמם; הבעיה המוצגת בספר היא אחת השאלות המטרידות את מנוחתו הנפשית של כל אדם מאמין והיא יכולה לעורר טלטלה בקרבו. להלן נציג כמה קווים מנחים שעשויים להועיל להתמודד עם הקשיים הללו.

הוראת הפרשיות ההלכתיות שבתורה היא מן המשימות המורכבות ביותר. הבנת הטקסט המקראי חייבת להיות מלווה ... more הוראת הפרשיות ההלכתיות שבתורה היא מן המשימות המורכבות ביותר. הבנת הטקסט המקראי חייבת להיות מלווה בהבנתם של חכמינו את הכתוב, מה שמחייב התמצאות והכרת מקורות מגוונים בתורה שבע"פ, למן התנאים ועד לאחרוני הפוסקים. במאמר מוצגות דרכים שונות להתמודד עם הבעיות הללו.

The obligation to develop a modern religious personality includes several problematic components ... more The obligation to develop a modern religious personality includes several problematic components (Astltey & Francis 2002). One is the attitude to sacred texts such as the Bible and rabbinic literature. On the one hand, religious students, aspiring to learn values and ways of life that are personally relevant, identify with these texts and read them empathically (Taou 2002, Aviner 2002). On the other hand, as modern readers, they will read critically, identifying textual and philosophical problems (Ben-Noon 2002).

This address will describe a course, “The Poetry of the Midrash” given in the Department of Literature at the “Orot Israel” College of Education, in which both types of reading were used and a way of combining them developed. A number of stories taken from Talmudic and Midrashic literature, each with several parallels, were presented to the students. Each narrative was initially introduced alone and later compared to parallel tales. During the first stage, reading was empathic; we strove to identify each story’s artistic elements (Noy 1968, Zimerman 1981, Frankel 1983) and to focus on its etical messages (Frankel 1981). In the second stage, the texts were examined critically. We attempted to use modern research tools to assess the account’s historic reliability, and, specifically, to evaluate the relationship among parallel stories and determine which are original and which secondary (Milikowsky 1995). Additionally, we investigated philosophical issues, that is, the way values in a tale changed during the transition from its first version to later ones (Raviv 2000, Meir 2000). The third stage dealt with clarifying how to combine both approaches. This was achieved by accentuating the contradiction between the two types of reading and searching for the cultural underpinnings that make integration possible.

The combination of religious empathic reading and critical scientific reading exists within the world-view proposed in the beginning of the twentieth century by Rabbi Avraham Yitschak Kook, at a time when similar questions regarding contradictions between science and religion arose acutely. Rabbi Kook contended that the development of scientific thought and research instruments are part and parcel of human development and should be welcomed. In my estimation, this conceptualization can be the basis for modern religious personalities that can cope better with the education of pupils who desire both religious education and intellectual and values-oriented tools which make it possible for them to contribute to the society in which they live.

המאמר נוקט עמדה בשאלת היחס לביקורת המקרא בחינוך הממלכתי דתי. המחברת מציעה להפריד בין הממצאים לבין... more המאמר נוקט עמדה בשאלת היחס לביקורת המקרא בחינוך הממלכתי דתי. המחברת מציעה להפריד בין הממצאים לבין המסקנות ובדרך זה להתמודד מול המסקנות הכפרניות של ביקורת המקרא. בד בבד מראה המאמר במספר דוגמאות כיצד הממצאים הפרובלמטיים לכאורה מגלים משמעויות חדשות שעולות בקנה אחד עם החינוך הדתי ומעשירות את המורה והלומדים.

Course Description: Did Queen Vashti have a tail? and was that the reason why she did not agree... more Course Description:
Did Queen Vashti have a tail? and was that the reason why she did not agree to attend Ahasuerus' feast? Was the height of the manna in the desert 60 amah (about 30 meters!)? Was there a seven-headed crocodile in Abaye's Beith-Midrah (academy)? In other words, did the sages not have any logical limits, meaning that any fantastic statement could be uttered in the academy?
Were R. Akiba and his wife apart for 24 years, as the story in the Babylonian Talmud claims, or were they together, as the story in the Eretz-Yisrael's source claims?
What did the sages really think of women? How should these strange and fascinating texts be understood? Should we keep them away from our pupils or are we obliged to expose our pupils to them? At what age should our pupils be exposed to them and in what manner? Is there not a risk that we will confuse them with the biblical text?
It is questions like these, which stem from the Aggadah texts scattered throughout the literature of the sages, that will be dealt with in our course.
In the course, we shall deal with the most fundamental components of Aggadah in the literature of the sages, as well as with the manner in which Aggadah can be included in the teaching process. First, we shall examine the definition of Aggadah and what is contained in it. We shall also examine the literary limits of the discussion and the essays and historical periods we are dealing with. Moreover, we shall explore the places in which Aggadah was created and used: the Beith Midrash (academy) and the synagogue. We will find out how the use of Aggadah in the synagogue influenced its characteristics. We shall deal with the unique place of Eretz Yisrael in the development of Aggadah and find out why there was less interest in it in Babylon. Afterwards, we shall deal separately with each of three common types of Aggadah: Midrashim, Stories and parables, and the sayings and proverbs of the sages. In these three sections, we shall study the different ways in which these texts can be read and decoded. We shall ask incisive questions about the content of the texts and the manner of their creation, and we shall tackle fundamental questions relating to them. In the last section, we shall deal with the inclusion of the texts in the teaching of the various subjects – Bible, the portion of the week, the Oral Law, and literature.
Course Outline:
Introduction
The definition and types of Aggadah
Literary and historical borders, and Eretz Israel as a place for creating Aggadah
The creation of the Aggadah in the Beith Midrash (academy) and the Synagogue
The Midrash – Biblical Interpretation in Rabbinic Literature
Basic assumptions regarding the sages' Interpretation and its underlying characteristics
The interpretative process, biblical commentary or the use of the Bible
The relationship between the Bible story and the story in the light of the interpretation of the sages
The midrash – a historical or metaphorical description
Stories and Parables in Rabbinic Literature
The dramatic foundations of the stories in the literature of the sages
The spiritual world of the stories
Parallelism of stories .
Parables in the literature of the sages
The sayings and proverbs of the Sages
The use of Aggadah in teaching
Teaching Aggadah and including it in the teaching proces

This study examines basic issues dealing with the concept of redemption during the period of the ... more This study examines basic issues dealing with the concept of redemption during the period of the Return to Zion, on the eve of the termination of the formation of the Bible. In this study, the prophecies of Isaiah and Jeremiah heralding the future redemption which would immediately take place with the fall of the Babylonian Empire are contrasted to the vision of the Book of Daniel, according to which after the fall of the Babylonian Empire one should expect subjugation to Persia and afterwards to Greece, and the longed for final redemption was still many years away. Likewise, the visions of the prophets who flourished during the days of the Return of Zion – Haggai, Zechariah, and Malachi – are also contrasted to the vision of the Book of Daniel as well as with the reality of the period of the Return to Zion. The study examines whether the prophets of the Return to Zion continued the visions of their predecessors or not. The fundamental contradictions found in the biblical texts are noted and how early exegesis in the literature of the Sages contended with them is investigated.
The study assumes that in the eyes of the Sages these questions of the realization of the redemption prophecies were not general, theoretical textual concerns but were acute issues residing in the center of their world. On the one hand, the literature of the Sages was composed under Roman-Byzantium rule (at least in reference to the Sages of the Land of Israel), while on the other hand it had to tackle Christian exegesis of the Bible and its messianic message – and these issues touched the very roots of their lives.
The sources presented in this study demonstrate that the visions of Daniel and the prophets of the Second Temple reflected more accurately the reality of the Return of Zion then the visions of the First Temples prophets. The essence of the message of the Book of Daniel was tidings of subjugation to world empires, and this indeed can be observed both in the “historical” biblical books in addition to the books of the prophets of the Second Temple where a real picture of severe subjugation to a foreign power emerges.
Nevertheless, a good part of the vision of the First Temple prophets was indeed fulfilled – after seventy years of Babylonian rule, the exiles were permitted to return to their land and rebuild the Temple, and at the end of a process that lasted dozens of years, the Temple was established, Jerusalem rebuilt, part of the Jewish People returned from the Exile, and, in contrast to the First Temple period, spiritual success ensued.
There are Sages found in the sources who related to a number of components and dilemmas resulting from the contradictions between the visions of the prophets and the reality of life during the Return to Zion as well as the vision of Daniel. The Sages dealt with the issue of subjugation to foreign powers and noted its deep roots already from the time of the Patriarchs. They claimed that such subjugation is not indispensable nor is subject to an absolute determinism, but it is a historical option dependent upon the free will of Israel. In general, the Sages found that free will is the key to resolving the disparities and contradictions between the various visions, and between prophecies and reality. This freedom of choice encompasses both Israel and the nations of the world – if all of Israel had emigrated from the Diaspora, the reality would have been different and the prophecies would have been completely implemented, including the Divine Presence residing in the Second Temple to such a degree that the decree for the destruction of the Second Temple mentioned in the Book of Daniel would have been cancelled; Cyrus’s choice to halt the emigration after the declaration allowing the Return to Zion changed the potential eschatological realization of the prophecies to the real distressing situation the Jews found themselves in. According to the Sages, notwithstanding that the vision of the First Temple prophets had not been totally implemented with the Return to Zion, it had not been rescinded nor did it expire, and it was expected to be realized in the future.
The complex outlook exhibited in the Sages’ exegesis to the biblical passages and the contradictions between them stems essentially from the role the concept of free will played in the Sages’ spiritual world and their opposition to concepts of fixated determinism. It also testifies to an intensive and sober look at reality which grants a central role to human endeavors, and subsequently holds man totally responsible for the results of his actions.